בעסקאות מסחריות רבות נהוג לחתום על שטר חוב. הכוונה היא להתחייבות של החותם לשלם לבעל השטר סכום כסף בנסיבות מסוימות. שטר זה משמש כמעין בטוחה לבעליו, שחושש שמא כספו או רכושו יפגעו. דוגמא לדיון בנושא מימוש השטר, בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
פורום התנגדות לביצוע שטר
פורום גביית חובות
פורום הוצאה לפועל
פורום פשיטת רגל
במקרה זה, בית המשפט דן בתביעה שטרית שהתובעת הגישה נגד הנתבע, בגין שטר חוב מיום ה-27.7.01 בסך 23,659 ₪. הנתבע הגיש כתב הגנה ובו טען שביום הנקוב, הוא חתם עם התובעת על הסכם חכירה לרכישת רכב. לפי ההסכם, הנתבע התחייב לשלם מידי חודש 1,937 ₪ לתקופה של 28 חודשים ובתום התקופה, יוכל לרכוש את המכונית בעלות של 44% מהמחיר. הנתבע הוסיף שהוא שילם פיקדון ועל פי ההסכם, התובעת הייתה רשאית לקזז אותו כנגד כל יתרת חוב, אך היא לא עשתה זאת.
לאחר שהנתבע לא שילם חלק מחובו, התובעת תפסה את הרכב במסגרת הליך כינוס נכסים שבוצע לנתבע ומכרה אותו במחיר נמוך ממחיר המחירון. מאחר ונותרה יתרת חוב, התובעת ביקשה לממש את שטר החוב עליו הנתבע היה חתום. הלה התנגד וטען שהבקשה לביצוע השטר הוגשה בחוסר תום לב ושלא כדין, מאחר והתובעת קיבלה תמורה ממכירת הרכב, בנוסף לסכומים נוספים שהוו מימוש של האופציה לרכישת המכונית, למרות שעוד לא הגיע מועד המימוש. כלומר, הנתבע אמנם הודה שהוא איחר בתשלום הסכום בחודשים האחרונים, אך הצהיר ששילם לתובעת סך כולל של 65,469 ₪ והתנגד לביצוע השטר.
ההסכם בין הצדדים
ראשית כל, השופט קבע שהליך מימוש הרכב באמצעות כינוס הנכסים והמכירה הפומבית בוצע כדין, באמצעות לשכת ההוצאה לפועל. לפיכך, במידה ולנתבע היו השגות כלפי הליך המימוש והסכום שהושג באמצעותו, היה עליו להפנות אותן לראש ההוצאה לפועל ולא להעלותן לראשונה בתביעה לביצוע השטר.
שנית, השופט פירש את הסכם החכירה שנחתם בין התובעת לנתבע. נקבע שהסעיף שהתייחס לפיקדון ולקיזוזו יושם בפועל, באמצעות זיכוי כרטיס הנתבע בחלק היחסי של החזר הפיקדון מידי חודש. לאחר ביצוע קיזוז זה, נותר בפיקדון סכום נמוך אשר לפי ההסכם, התובעת הייתה יכולה לחלט במקרה של הפרה יסודית של החוזה. בפועל, התובעת יישמה סעיף זה וחילטה את הסכום, אשר לא הספיק לכיסוי יתרת החוב של הנתבע.
חוסר תום לב
שלישית, השופט דחה את טענת הנתבע לפיה דרישות התובעת נטענו בחוסר תום לב. שכן, נקבע שההוצאות אותן התובעת דרשה חזרה נקבעו בחוזה בין הצדדים. למשל, נשיאת הנתבע בהוצאות הכרוכות במימוש האופציה או מינוי כונס הנכסים. כלומר, נגבה שרכיב זה של החוב נגבה כדין.
בסופו של דבר, השופט קבע שהתובעת הייתה זכאית למלוא הפיצוי בגין כל הנזקים הממשיים שנגרמו לה עקב הפרת הסכם החכירה על ידי הנתבע, לרבות אי תשלום דמי החכירה, חילוט הפיקדון, עלויות מימוש האופציה והוצאות כינוס. עם זאת, השופט קבע שהתובעת לא הייתה זכאית לקבל גם את הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם בין הצדדים. זאת מאחר והיא לא הוכיחה שפיצוי זה נקבע בשל ראשי נזק שלא נתבעו בפועל ועל פי ההלכה הפסוקה, אין להעניק כפל פיצוי בגין אותו נזק. לסיכום, התביעה התקבלה בחלקה והנתבע חויב לשלם לתובעת בגין נזקה הממשי.
