בית המשפט קיבל תביעה כספית שהוגשה בסדר דין מקוצר והורה לנתבעים לשלם לתובע סכום בסך של 450 אלף ₪. נקבע כי התובע קיבל מידי הנתבעים שטר על תנאי על הסכום שלעיל בתמורה לעבודתו. למעשה, על התובע היה לסייע לנתבעים בסיום מחלוקות שהתגלו במסגרת עסקה בה היו מעורבים, על מנת לסיים את העסקה בדרך מוצלחת. התובע טען כי השטר היה ללא תנאי, אך השופט דחה טענה זו. עם זאת, הוא קבע כי התנאי התקיים במקרה דנן ולכן, היה על הנתבעים לשלם לתובע את שהתחייבו. דהיינו, קבלת התביעה. במקרה זה, הוגשה תביעה כספית על בסיס עילה שטרית, במסגרת הליך של סדר דין מקוצר. סכום התביעה עמד על 450 אלף ₪.
יש לכם שאלה?
פורום התנגדות לביצוע שטר | פרעתי
פורום גביית חובו | שיקים חוזרים
לטענת התובע, הוא כרת עם הנתבע הסכם בעל פה במסגרתו התחייב האחרון לשלם לו 450 אלף ₪ כעמלה. הנתבע ביקש לשלם את החוב באמצעות שיק משוך על ידי חברה שבשליטתו, אשר נתבעה אף היא. הוא השאיר את תאריך פירעון השיק פתוח, והתובע מילא כדין ומוסכם את תאריך הפירעון והציג אותו לבנק. אולם, השיק לא כובד על ידי הבנק וחזר בציון כי החשבון שעליו נמשך השיק היה חשבון סגור. לכן, הגיש התובע תביעה בעילה שטרית לגביית הסכום. חתימת הנתבע על השיק הוותה ראיה להסכם ולסכום החוב. מנגד, הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן. לטענתם, היה מקום לדחות את התביעה שכן השיק ניתן כבטחון והתלווה אליו תנאי שלא התקיים בעת ניסיון הפירעון. לשיטת הנתבעים, התנאי שלל את זכאות התובע לקבל את תמורת השיק.
דיון והכרעה
מחד גיסא, התובע טען כי השיק ניתן לו כעמלה וללא כל תנאי. מאידך גיסא, הנתבעים טענו כי השיק ניתן כביטחון או על תנאי, כשהתנאי היה שהתובע יביא להסדרת המחלוקות שהיו בין צדדי העסקה בה היו מעורבים הנתבעים. השופט קבע כי נטל הראיה להוכחת קיומו של השטר כשיק ביטחון היה מוטל על הנתבעים ולאחר בחינת העובדות, הוא קיבל את גרסתם. לדידו, לא היה זה סביר לתת מראש שיק על סך של 450 אלף ₪ לתובע בגין עמלה עתידית מבלי לוודא תחילה את הצלחתו בפעולה בגינה ניתנה העמלה.
בנוסף, העובדה שתאריך השיק לא מולא בעת נתינתו חיזקה את טענת הנתבעים. משהגיע השופט למסקנה כי השיק ניתן כביטחון ועל תנאי, היה עליו לבדוק את התקיימות התנאי. כלומר, נבחנה השאלה האם התובע אכן הביא להסדרת המחלוקת בין הצדדים בעסקה בה הייתה מעורבת הנתבעת, ועל ידי כך הביא לסיומה המוצלח.
לאחר שמיעת העדויות השונות, השופט הגיע למסקנה כי התובע אכן סייע בסיום המחלוקות שהיו בין הצדדים. נפסק כי הנתבעת לא עמדה בנטל הראיה שהוטל עליה להוכיח את אי התקיימות התנאי. היא נמנעה מהבאת עדים אשר היו מסייעים לה בהוכחת טענתה, הימנעות שפעלה לרעתה. בנוסף, השופט נתן אמון בדברי התובע שטען כי פעל להצלחת העסקה. יתרה מזאת, לא נדרש כי עזרתו הייתה צריכה להיות בלעדית או מכרעת, ודי היה בעזרה חלקית לשם מילוי התנאי, כפי שהיה בפועל. בסופו של דבר, השופט קיבל את התביעה וחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את סכום התביעה בשיעור של 450 אלף ₪.
עודכן ב: 24/10/2012