כאשר חברה מקבלת הלוואה מהבנק, או מגוף מימוני אחר, היא נדרשת להעמיד בטוחות לפירעון. במידה ולחברה אין יכולת להעמיד בטוחות, באפשרותה להעמיד ערב לפירעון. כלומר, אדם אחר שמתחייב לפרוע את החוב, במידה והחברה לא תעמוד בהתחייבותה לשלם את הכסף. הערב יכול להיות בעל עניין בחברה – מנהל, בעל מניות וכד', או ערב יחיד. ההבחנה בין סוגי הערבים נוגעת להיקף ההגנה המשפטית שניתנת להם על פי החוק, ובהתאם, להיקף החוב לו הם ערבים. לעיתים, עולה השאלה אודות היקף הערבות של אדם מסוים. דוגמא לכך בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
פורום גביית חובות
פורום יזמות עסקית
פורום הקמת חברה
במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעה של בנק ביחס לסכום יתרת החובה בהלוואה שניתנה לחברה מסחרית והנתבעת הייתה ערבה לה. לטענת התובע, החברה קיבלה הלוואה. על מנת להבטיח את החזר הכספים, שני בעלי המניות היחידים בחברה העניקו ערבות לחוב. לאחר שהחברה הפסיקה את התשלומים, נותרה יתרת חוב בסך 767,995 ₪.
יש לציין שבהתחלה, התביעה הוגשה נגד החברה ונגד שני הערבים. אולם, נגד החברה והערב הראשון ניתן פסק דין בהיעדר והערבה השנייה, קיבלה רשות להתגונן. לפיכך, הליך זה התמקד בטענות הנתבעת, הערבה השנייה. לטענת התובע, הנתבעת הייתה ערבה לתשלום מלוא ההלוואה ולא למחציתה.
מנגד, הנתבעת טענה שחבותה הוגבלה במפרש ל-50% משיעור ההלוואה במסמכים עליהם היא נדרשה לחתום במעמד מתן הכספים. לשיטתה, הבנק נמנע מהבאת עדים שהחתימו אותה על מסמכי הערבות, מחשש שיחזקו את טענתה באשר להיקף חובה. לפיכך, הימנעות זו חיזקה את טענתה. עוד נטען שבמידה והיא הוחתמה על מסמך בו נקבע שערבותה היא ל-100% משיעור ההלוואה, הרי שהיא לא הייתה מודעת לכך והבנק התרשל בכך שלא הסביר לה את תוכן המסמך, חרף חובתו לעשות כן.
קבלת התביעה
לאחר סקירת הראיות ושמיעת טענות הצדדים, השופטת החליטה לקבל את התביעה. היא פסקה שטענת הנתבעת, לפיה הייתה ערבה רק למחצית מסכום ההלוואה, לא הייתה יכולה לעמוד לנוכח המציאות העובדתית. שכן, ממכלול המסמכים שהתייחסו למתן ההלוואה עלה שהנתבעת הייתה ערבה בעלת עניין. זאת מאחר והיא הייתה בעלת מניות בחברה וניהלה אותה. לפיכך, לא היה ניתן לראות בה כערב יחיד, כהגדרתו בחוק ולכן היא גם לא הייתה יכולה להיות ערבה רק למחצית מהחוב.
אמנם, השופטת הדגישה שחלק מהמסכים שנחתמו במסגרת ההלוואה לא היו ברורים דיים ובחלקם הייתה התייחסות מפורשת לערב יחיד, אך הנתבעת קראה מסמכים אלו יחד עם אחרים, בהם הובהר מעמדה ומצבה. על כן, השופטת התקשתה להבין כיצד הנתבעת סברה שהיא הייתה ערבה רק למחצית מהחוב, בפרט מאחר והייתה בעלת עניין ישיר בחברה הן כבעל מניות והן כמנהלת. לאור האמור לעיל, התביעה התקבלה.
