רשלנות רפואית היא חלק מעוולת הרשלנות הכללית המשויכת לדיני הנזיקין במשפט האזרחי. דיני הנזיקין, ובהם עוולת הרשלנות, מאפשרים מתן פיצוי לנפגע גם כאשר לא הייתה כוונה לפגוע. רשלנות רפואית פירושה מתן טיפולים רפואיים תוך סטייה מרמת הזהירות הנדרשת, הגורמים נזק למטופל אשר לא היה נגרם לולא סטייה זו.
יש לכם שאלה?
ישנה משמעות מיוחדת לעוולת הרשלנות בתחום הרפואה. כאשר מדובר על רשלנות רפואית, פעמים רבות היסוד אותו מחפשים הוא יסוד ההסכמה מדעת של המטופל וזאת על מנת להגן על האוטונומיה שלו. כאשר הסכמה כזאת מתקיימת, ניתן לומר כי הרופא נקט באמצעי הזהירות הדרושים ולפיכך לא התרשל. במקרה הנדון עסקינן באישה אשר טענה כי היא נפגעה מרשלנות בחדר הלידה בבית החולים ע"ש סוראסקי, שהינו בבעלות משותפת של המדינה ושל עיריית ת"א. בבית החולים קיבלה התובעת זריקת אלחוש אפידוראלית. כשלוש שנים אחרי אותו אירוע, התובעת עברה תאונת דרכים בגינה נקבעו לה 25% נכות עקב פגיעה בגב.
פסק הדין עסק בשאלה האם התובעת הסכימה לקבל את הזריקה, לאחר שהוזהרה מפני כל הסיכונים האפשריים. כמו כן, ביהמ"ש דן בשאלה האם הזריקה האפידוראלית שקיבלה התובעת במהלך הלידה פגעה בה, והאם הותירה בה נכות. אם אכן הותירה נכות, האם הייתה רשלנות בפעילות הצוות הרפואי בגינה חבות המדינה והעירייה באחריות שילוחית. בנוסף נדרש ביהמ"ש לשאלה האם התובעת זכאית לפיצוי מהנתבעות במידה והזריקה האפידוראלית שקיבלה הייתה סיבה אחת מיני רבות לנכותה.
הסכמה, האם מדעת?
לטענת התובעת, עברה שלוש לידות מבלי שנדרשה לזריקה אפידוראלית. במהלך הלידה המדוברת, בשל תזוזותיה, המליץ לה הצוות הרפואי על קבלת הזריקה. האחות המיילדת הסבירה לה, לטענתה, כי הרופאה שהייתה אמורה לתת את הזריקה עסוקה בניתוח קיסרי ועל כן הוער רופא מרדים אחר, שכבר סיים את משמרתו. התובעת ובעלה טענו כי הרופא המרדים הגיע עצבני והכניס את הזריקה בצורה אגרסיבית. עוד טענו כי לאחר שהמרדים נתן את הזריקה לתובעת, הוא יצא מהחדר מבלי להסביר לתובעת על הסיכונים והסיבוכים הקשורים בזריקה.
התובעים טענו כי מיד לאחר הזריקה האישה חשה זרמים ברגליה ואיבדה תחושה ברגליים, אך הצוות הרפואי התעלם ואמר כי התחושות יחלפו.ביהמ"ש ציין בפסק דינו כי במהלך העדות הסתבר כי התובעת אינה זוכרת דבר, בין היתר לא זכרה את עדותה בתביעה בגין תאונת הדרכים בה טענה כי עד לתאונה תפקדה היטב. זאת ועוד, התובעת הכחישה כי קיבלה זריקה דומה בלידתה השלישית למרות מסמך רשמי של ביהמ"ש שציין זאת.
זאת ועוד, התובעת התחמקה מלאשר את כתב תביעתה והכחישה שחתמה על טופס קבלה לביה"ח הכולל הסכמה לכל טיפול רפואי נדרש. ביהמ"ש דחה את עדותה של התובעת וקבע כי היא בלתי סבירה. לדבריו, ברור כי התובעת לא בחלה באף אמצעי על מנת לקבל פיצוי כאשר הגישה שתי תביעות שונות באותה השנה, לשני בתי משפט שונים, בעילות שונות. בתביעתה בגין תאונת הדרכים, המעיטה בכאבים מהם סבלה עובר לניתוח, ואילו בפסק הדין הנדון ייחסה התובעת את כל כאבי הגב למצבה עקב זריקת האפידורל.
הוחתמה בנפרד על טופס הסכמה מדעת
ביהמ"ש קבע כי אין מחלוקת על כך שהתובעת לא הוחתמה על טופס הסכמה נפרד לקבלת הזריקה ועל כן ממילא אין בכתב פירוט על ההסברים שקיבלה מהרופא המרדים. הרופא טען בעדותו כי באותה תקופה לא הייתה נהוגה הסכמה בכתב, אלא בעל פה בלבד. כמו כן, הרופא הדגיש כי זריקת אפידורל ניתנת רק על פי בקשת היולדת ורק לאחר שהסכימה שיעשו לה את הזריקה ולאחר שקיבלה את ההסברים הדרושים. הנתבעת טענה כי לא נשאלה על עברה הרפואי. אולם, ממסמכי האשפוז עלה כי היא סובלת מסכרת. בא כוחה של התובעת ביקש להיאחז באי קבלת מידע בדבר כאבי גב של התובעת על מנת להוכיח שלא נשאלה על בעיות רפואיות. הרופא המרדים טען בעדותו כי השאלות אותן נשאלת היולדת הן שאלות כלליות, ולפיכך משלא דיווחה על בעיות הגב שלה, אין לה אלא להלין על עצמה. לו זו אף זו, ציין ביהמ"ש כי ממילא כל הרופאים כאחד העידו כי כאבי גב אינם סיבה לא להזריק אפידורל.
בפסק הדין קבעה השופטת כי לא ניתן לחייב רופא להחתים מטופל על טופס הסכמה שהוכנס רק שנתיים לאחר המקרה הנדון. השופטת פסקה כי התובעת נשאלה שאלות רלוונטיות וקבלה הסבר כמתחייב על הסיכונים הכרוכים בזריקת האפידורל. משכך, השופטת פסקה כי התובעת הביעה את הסכמתה ולפיכך לא נפגעה האוטונומיה שלה ועל כן אינה זכאית לפיצוי.
רשלנות, על פי ביהמ"ש, מוכרת כעילה המחייבת את הגורמים לה רק אם נגרם נזק כתוצאה מהפעילות הרשלנית. רופא מומחה מטעם הנתבעים טען כי לאור ביצוע ניתוח לאחר תאונת הדרכים שעברה התובעת, המסקנה המתבקשת היא כי לא נותרה לתובעת נכות בגין זריקת האפידורל שקיבלה במהלך הלידה. לאחר עימות של רופא מומחה עם בא כוחה של התובעת, השופטת קבעה כי זריקת האפידורל לא יכולה הייתה לגרום לנזק הנטען ודחתה את התובענה.
עודכן ב: 11/10/2012
.jpg)
