מדינת ישראל מתמודדת בעשורים האחרונים עם משבר מים חריף, שמשפיע הן על הציבור והן על התעשיות השונות. אולם, בתעשיות שצורכות כמויות מים רבות, השפעת המשבר ניכרת ביתר חומרה. למשל, חקלאות. עבור החקלאים, קיצוצים בדבר הקצאת מים עלולים לגרום לחיסול גידולים שונים ולפגיעה קשה בעסקים. דוגמא לכך, בפסק הדין דנא.

 

צו מניעה


במקרה דנן, הוגשה לבית המשפט בקשה למתן צו מניעה זמני להורות למשיב להימנע מפגיעה באספקת מים למבקשת, עד לאחר בירור המחלוקות בין הצדדים בנושא. מחלוקת זו נסבה סביב החלטת המשיב על קיצוץ הקצאת המים לשנת 2008 עבור המבקשת, וטענות נגד חוקיות פעולה זו.
הלכה למעשה, הבקשה כוונה נגד החלטת המשיב שלא לאשר למבקשת המשך שאיבת מים משני מקורות שונים בארץ: הכינרת ומעיין נון. המשיב עצמו לא התנגד שהמבקשת תמשיך לקבל אספקת מים, אך מקידוחים שונים – אחד בבעלות מקורות ואחד בבעלות האחרונה.


לטענת המבקשת, מאותם קידוחים לא היה ניתן לספק את כמויות המים להם היא נזקקה ושהוקצו לה מכוח עיסוקה בחקלאות. על כן, לטענתה, אם הבקשה תדחה, היה עלול להיווצר קושי באספקת מים למטעים בבעלותה. עוד נטען שהעובדה שהמכסה מהקידוחים לעיל לא נוצלה עד כה, לא הוותה תחליף לשאיבת מים מהכינרת ומעיין נון. מנגד, המשיב טען שבשני מקורות המים בהם השאיבה נאסרה, המבקשת חרגה מעבר להקצאתה.


דחיית הבקשה


בית המשפט דחה את הבקשה. הודגש שמצבם של מקורות המים בהם השאיבה נאסרה היה רע: מפלס הכינרת הגיע לשפל חסר תקדים אותה עת וכמות המים במעיין נון לא הייתה גבוהה. בנסיבות אלו, נקבע שלא היה ניתן לאשר המשך שאיבה מעבר להקצאה. לא זו אף זו, גם לו הבקשה הייתה מתקבלת, הרי שלא היה ראוי לאשר למבקשת המשך שאיבת מים מהכינרת והמעיין, עקב המחסור הקשה בארץ במשאב זה.
במקביל, הודגש שלהחלטה לדחות את בקשת צו המניעה הייתה השפעה לא מבוטל על משקי המבקשת. עם זאת, הרי שבית המשפט לא שוכנע שהמבקשת נקטה בעבר בפעולות שונות על מנת לנצל מקורות מים שונים, באופן שיאפשר ניצולם והעדפתם על פני השאיבה מהכינרת והמעיין. מאחר ופעולות אלו לא בוצעו בעבר, הרי שלמבקשת לא היה להלין אלא על עצמה והאחריות לקשייה באספקת מים בשנת המשבר, רבצה לפתחה.


עודכן ב: 04/11/2012