תשלום באמצעות שיק הוא אחד מהאמצעים אשר בנקים מעמידים לרשות לקוחותיהם. עם זאת, בנק אינו מחויב לכבד שיק אשר בחשבון של לקוחו אין לו כיסוי, ולחילופין אם הוא חורג ממסגרת האשראי אשר הבנק הקצה לו. מכיוון שכך, האחריות לכך ששיק יהיה ניתן לפירעון, מוטלת על הלקוח.
במקרה שלפנינו, לקוחה של הבנק טענה כי הבנק לא היה רשאי לסרב לקבל שיקים שרשמה, וביקשה להסתמך על הסכם שלה עם הבנק בנושא, חרף העובדה שלא הייתה לה מסגרת אשראי.
יש לך שאלה?
פורום חשבון מוגבל
פורום תביעה אזרחית
המערערת ניהלה חשבון עובר ושב אצל המשיב, הבנק הבילאומי הראשון לישראל בע"מ. במסגרתו המשיב לא העמיד למערערת כל מסגרת אשראי שהיא.
המערערת טענה כי בסוף כל יום עסקים בדקה האם הוצגו לפרעון שיקים שהיא משכה מהחשבון, ואם היו כאלה הייתה מפקידה בבוקר של היום שלמחרת שיקים או כסף מזומן, על מנת שיהיה כיסוי לשיקים שהוצגו.
במקרים מסוימים, המשיב היה מכבד שיקים אשר הוצגו לפירעון, חרף העובדה שלא היה בחשבון כיסוי מספיק. המערערת טענה כי היה לראות בהתנהגות זו של המשיב הסכם מכללא בין הצדדים. בנוסף, המערערת טענה כי בשיחה של מנהל סניף הבנק בו ניהלה את החשבון עם מנהלה, הוסכם על אופן פעולה כאמור. לטענת המערערת, בשלב כלשהו המשיב הפר את הסיכום, ובניגוד לו החל להימנע מכיבוד שיקים בחשבון. באופן פרטני, המערערת עתרה בשני התיקים שלהלן לביטול הבאתם של שיקים במניין שיקים שסורבו.
מנגד, המשיב הכחיש את קיומו של סיכום שכזה עם המערערת, וטען כי מעולם לא אושרה למערערת מסגרת אשראי. יתרה מכך, המשיב דרש מהמערערת כי בחשבון יהיה כיסוי מספיק לשיקים אשר נמשכו ממנו, אולם המערערת התעלמה מדרישה זו של המשיב, ובכך ניסתה לכפות על המשיב מתן אשראי.
הכרעת בית המשפט
השופט ציין תחילה כי סעיף 10(א) לחוק שיקים ללא כיסוי הסמיך את בית המשפט לבטל הבאת שיקים במניין השיקים שסורבו, בהתקיימן של עילות מסוימות, אשר הנטל להוכחתן הוא על המבקש.
בהסתמך על פסיקה קודמת, השופט קבע כי חריגה בעבר של המשיב מהנהלים לא יצרה זכות קבועה למערערת. כלומר, העובדה שבעבר המשיב כיבד שיקים אשר לא היה להם כיסוי, לא יצרה הסכם מכללא, בינו לבין המערערת, אשר לפיו הוא היה מחויב לפרוע של שיקים כאמור.
בנוסף, השופט קבע כי המערערת כלל לא הצביע על התנהגות עקבית של המשיב של כיבוד שיקים ללא כיסוי מספיק. לטענת השופט, עצם העובדה שהיו שיקים אשר סורבו על ידי המשיב, היה בה כדי לסתור את הטענה בדבר קיומו של הסכם מכללא.
השופט דחה גם את טענת המערערת לפיה הגיעה לסיכום עם מנהל סניף המשיב בנושא. תחילה, השופט ציין כי העד מטעם המערערת לא הייתה עקבית בנוגע למועד הפגישה בה הושג סיכום זה. שנית, הסכם כאמור נוגד את ההיגיון, שכן המשיב לא העניק למערערת מסגרת אשראי. מכיוון שכך, השופט דחה את טענת המערערת בעניין.
באשר לשיקים הספציפיים אשר הובאו לדיון בפני בית המשפט, השופט קבע כי המשיב דחה את פרעונם כדין, שכן בתקופות הרלוונטיות לפרעונם לא היה להם כיסוי בחשבון המערערת. השופט ציין כי גם מבחינת מדיניות כלכלית, לא היה נכון כי בית המשפט ייתן את ידו לפרקטיקה מוטעית שכזו, אשר פוגעת בניהולם של חיי כלכלה תקינים. זאת למעט שיק אחד, אשר במועד פירעונו היה לנתבעת כיסוי עבורו, ולכן היה ראוי לגרוע אותו מרשימת השיקים המסורבים.
לסיכום, בית המשפט דחה את מרבית סעיפי התביעה, וחייב את המערערת בתשלום שכר טרחת עורך דינו של המשיב בסך 5,000 ₪.
עודכן ב: 20/06/2011
