עורכי דין, ככל בעלי מקצוע, זכאים לקבל תשלום עבור השירות אותו הם מספקים, ובמקרה זה, שירות משפטי. המקרה שלפנינו מהווה דוגמא לתביעה בגין תשלום שכר טרחה אשר לא שולם לתובע, כאשר מנגד הנתבעים טענו להתיישנות התביעה.
יש לכם שאלה?
פורום תביעה אזרחית
התובע, אשר היה עורך דין במקצועו, העניק לנתבעים שירותים משפטיים במסגרת הליך בוררות, ובמסגרת שתי תביעות אשר התבררו בפני בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.
באשר להליך הבוררות, התובע טען כי הגיע להסכם עם הנתבעים כי כל אחד מהם ישלם 4,000$ כסכום ראשוני, ובנוסף הנתבעים ישלמו עוד סכום של כ-500$ עבור כל ישיבת בוררות. עם זאת, משום שהצדדים הכירו אחד את השני, ההסכם לא עלה על הכתב.
בפועל, הבוררות נמשכה במשך שנים רבות, והתקיימו בסך הכול 28 ישיבות בוררות. בסוף ההליך, התובע מונה ביחד עם עורך דין נוסף ככונס נכסים למימוש הרכוש אשר היה במחלוקת, עד שפוטר בשל מחלוקת. התובע טען כי הנתבעים לא שילמו עבור שירותים משפטיים אלה, ולכן הגיש תביעה כנגדם על סך של 249,628 ₪.
מנגד, הנתבעים טענו להתיישנות של התביעות, שכן פסקי הדין ופסק הבורר ניתנו למעלה מ-7 שנים טרם הגשת התביעה דנן. בנוסף, הנתבעים טענו כי התובע סיפק להם ייצוג משפטי לקוי, וכי שכר הטרחה המוסכם היה נמוך מהשכר שהתובע דרש. כתשובה לסוגיית ההתיישנות, התובע טען כי הסיכום בין הצדדים היה כי מועד התשלום יידחה עד למימוש הנכסים, וביחס לתאריך זה התביעה טרם התיישנה.
הכרעת בית המשפט
במחלוקת לגבי סוגיית ההתיישנות השופט העדיף את הגרסה של התובע. השופט הסתמך על מכתבים אשר הנתבעים שלחו לתובע עם שאלות משפטיות בנוגע לאופן בו היה ראוי לנהל את הבוררות מבחינתם, אשר נשלחו לתובע אף לאחר המועד בו כביכול הפסיק לייצג אותם. בנוסף, השופט ציין את קיומם של מוצגים אשר לפיהם התובע ביקש להשתחרר מהייצוג, אולם הבורר לא אישר זאת מתוך חשש להתעכבות ההליך.
השופט התרשם כי גרסתם של הנתבעים לא הייתה ברורה לאור התחמקותם משאלות מסוימות, לעומת גרסתו המהימנה של התובע ועדיו. מכיוון שכך, השופט קיבל את הטענה כי מבחינה עובדתית מועד התשלום המוסכם היה לאחר מתן פסק הבוררות, ולכן הנתבעים לא היו יכולים לטעון להתיישנות לגבי הליך הבוררות. כמו כן, השופט דחה את הטענה כי התובע התרשל בייצוג הנתבעים, שכן זו לא הוכחה.
עם זאת, בנוגע לטענת ההתיישנות ביחס להליכים המשפטיים אשר נוהלו בבית הדין האזורי לעבודה, השופט קבע כי לא הייתה מחלוקת שעברו למעלה מ-7 שנים מיום מתן פסקי הדין בהם, ועד למועד הגשת התביעה. השופט דחה את הבקשה להארכת מועד תשלום שכר הטרחה, שכן לטענתו לא הונחה בפניו תשתית עובדתית המעידה כי היה צורך במתן דחייה כאמור. כלומר, השופט קיבל את טענת ההתיישנות לגבי תביעות אלה.
לסיכום, בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה, וחייב את הנתבעים לשלם לתובע את שכר טרחתו עבור הליך הבוררות אשר ניהל עבורם בלבד. במסגרת זו השופט חייב כל אחד מהנתבעים לשלם לתובע סכום של 18,000$, וכן את שכר טרחת עורך דינו בסך 10,000 ₪.
