נזקי גוף יכולים להיגרם מסיבות שונות ובמקומות רבים, לא רק בתאונת דרכים או עבודה. כך למשל, אדם יכול להחליק ולפול בעודו הולך ברחוב, כאשר הוא נמצא בביתו או בעת בילוי. אז, עולה השאלה מי נושא באחריות לתשלום בגין הנזקים. דוגמא לתביעה של ניזוק שנפגע במהלך בילוי ניתן לראות בפסק הדין דנא.


יש לכם שאלה?
פורום תאונות כלליות

פורום תאונות ברחוב

פורום נזיקין

 

במקרה דנן, הוגשה לבית המשפט תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת לאחר שהחליקה במועדון ריקודים. על פי כתב התביעה, התובעת חגגה במועדון שנוהל על ידי הנתבעת 1 את יום הולדתה. לקראת סיום האירוע, התובעת וחלק מאורחיה נאספו לריקוד אחרון. אז, התובעת יצאה למרכז המעגל, החליקה ונפלה. כתוצאה מכך, היא נחבלה בידה הימנית. יש לציין שבמועד קרות האירוע, לא היה תקן ישראלי שקבע את מידת החיכוך בה הרצפה הייתה צריכה לעמוד.


טיעוני הצדדים


לטענת התובעת, נפילתה ארעה בשל הרצפה החלקה שהייתה במקום. נטען שהרצפה הייתה חלקה בצורה מסוכנת, ומעבר לאמת מידה סבירה. לשיטת התובעת, היא לא הייתה החוגגת היחידה שהחליקה אותו ערב עקב הרצפה. זאת ועוד, התובעת תמכה תביעתה בחוות דעת של מהנדסת אשר ביקרה במועדון ובחנה את הרצפה. על פי בדיקתה, מקדם החיכוך של הרצפה, כפי שנבדק מספר פעמים, היה נמוך מהנדרש על פי התקן האמריקאי והישראלי (שנקבע לאחר התאונה). על כן, הרצפה לא הייתה במצב "עמיד החלקה". המהנדסת קבעה שהיה ניתן למנוע את התאונה באמצעות שימוש בחומר מחספס או על ידי התקנת ריצוף אחר, מתאים יותר.


מצד שני, הנבעת טענה שהרצפה במועדון הייתה תקינה ובטוחה לשימוש והסיבה למעידתה של התובעת הייתה שכרות. לחלופין, נטען שלא הייתה כל סיבה חיצונית לנפילה. הנתבעת התבססה אף היא על חוות דעתו של מהנדס מומחה שקבע שבהיעדר תקן ישראלי במועד התאונה, היה ניתן להסתמך על כל תקן זר. לפיכך, המומחה הפנה לתקן האוסטרלי וקבע שערכי הבדיקה שנמדדו במועדון היו גבוהים מהמינימום הנדרש לפי תקן זה.


דיון ומסקנות


לאחר בחינת חוות הדעת, הראיות והעדויות, השופטת החליטה לקבל את התביעה בהתבסס על מספר גורמים. ראשית, השופטת קבעה שחוות דעתה של המהנדסת מטעם התובעת הייתה עדיפה על פני חוות דעתו של מהנדס הנתבעת. שכן, המהנדסת ביססה חוות דעתה על מספר בדיקות לרצפה, שנעשו באמצעות מכשיר מיוחד שחפף לתקן אליו היא התייחסה. לעומת זאת, המהנדס הסתמך על תוצאות בדיקה שנערכה על ידי מכון התקנים הישראלי, באמצעות מכשיר שלא חפף את התקן האוסטרלי. זאת חרף העובדה שהמהנדס עצמו הודה שיש להתאים בין המכשיר בו בוצעה הבדיקה לבין התקן. לפיכך, נקבע שהמועדון התרשל כאשר לא הקפיד על דרישות התקן בעניין הרצפה.


שנית, השופטת קיבלה את עדות התובעת לפיה היא פנתה למלצר במועדון מספר פעמים בנוגע לרצפה. למרות זאת, בעלי המקום לא שמעו תלונותיה ולא נעשה דבר באשר לתקינות הרצפה. השופטת פסקה שחוסר מעש זה עלה לכדי רשלנות הנתבעת, אשר גרמה לבסוף לפציעתה של התובעת.


שלישית, השופטת קבעה שהתובעת לא הייתה שיכורה במועד נפילתה, כך שהיא שלטה על מעשיה. עם זאת, נפסק שהתובעת תרמה ברשלנותה תרומה מכרעת לתאונה. זאת מאחר והתובעת הייתה מודעת לכך שהרצפה במועדון הייתה חלקה במיוחד. בנסיבות אלו, היה עליה לנקוט משנה זהירות ולהפסיק או להימנע מלרקוד, בפרט לאחר ששתתה מספר משקאות משכרים. על כן, השופטת חייבה את התובעת בתרומת רשלנות בשיעור של 60%.