אירוע מס הוא פעולה אשר בעקבותיה חל חיוב במס, או פטור ממס. חוק המס הוא שקובע מה הינו בגדר "אירוע מס". במקרה שלפנינו המחלוקת בין הצדדים הייתה האם חלה חובת תשלום של מס לפי החוק בסיטואציה של מימוש אופציות בחברה, ועל מי היה להטיל אותה – על החברה שהקצתה אופציות למימוש, או על האורגן אשר מימש את האופציות.


יש לכם שאלה?
פורום תביעה אזרחית


התובעת הייתה חברה ציבורית אשר עסקה בתחום המחשבים, ומניותיה היו רשומות בבורסת הנאסד"ק בארצות הברית. הנתבע היה מי שהחזיק בשנים 1995-2003 מעל 40% מההון המונפק והנפרע של התובעת, באמצעות חברת תים תעשיות תוכנה בע"מ.


בין שנת 1998 לשנת 2000 הוקצו לנתבע אופציות שונות בתובעת. הנתבע מימש 90,000 אופציות, בעת ששימש כיו"ר הדירקטוריון בתובעת, והיה "בעל שליטה" בה.


לפי פקודת מס הכנסה, מימוש אופציות היווה אירוע מס. התובעת התייחסה למועד בו נמסרה הודעת המימוש של הנתבע כאל "מועד המימוש" לצורך חישוב המס, ולא ליום המימוש בפועל.


עם זאת, רשויות המס הודיעו לתובעת כי לשיטתן, "מועד המימוש" היה המועד בו שילם הנתבע לתובעת את תוספת המימוש, שכן מחיר המנייה של החברה עלה עד למעד זה. התובעת הגיעה להסכם פשרה עם פקיד המס, במסגרתו שילמה סכום של כ-1,574,097 ₪ לרשויות המס. התובעת פנתה אל הנתבע לצורך קבלת החזר על הסכום ששילמה, אולם הנתבע דחה את דרישתה.


התובעת ציינה כי הסכום ששילמה היה למעשה סכום של ניקוי, וכי לא הייתה הסכמה עם הנתבע שהתובעת תגלם את המס לפי תכניות מימוש האופציות. התובעת טענה כי סירובו של הנתבע לשפות אותה על הסכום ששילמה היווה הפרה של התחייבות חוזית, ועשיית עושר ולא במשפט, על חשבונה. כמו כן, התובעת טענה כי סירוב הנתבע היווה הפרה של חובת ההגינות שהייתה מוטלת על הנתבע כנושא משרה בתובעת, לפי חוק החברות.
מנגד, הנתבע טען כי היה מדובר בתביעת סרק, שכן הסכם הפשרה אשר נחתם על ידי התובעת עם רשויות המס נחתם בחיפזון, ושלא לצורך. לטענתו, רשויות המס כלל לא היו רשאיות לחייב את התובעת בתשלום מס לאור העובדה שהשומה שלו הייתה סגורה. מכיוון שכך, הנתבע טען כי על התובעת היה להלין אלא על עצמה.


הכרעת בית המשפט


לאחר בחינת כלל העדויות והראיות, השופטת קבעה כי על הנתבע היה לשפות את התובעת בגין הסכום אשר שילמה לרשויות המס. השופטת קבעה כי סעיף 11 לתכנית האופציות עליה הנתבע היה חתום, קבעה את חובתו של מקבל האופציות לשפות את החברה בגין תשלום מס בו יהיה חיוב עקב הקצאת ומימוש האופציות.


השופטת גרסה כי הנתבע לא השכיל להוכיח שפקיד השומה לא היה מוסמך להוציא לתובעת שומת ניכויים, משום שהשומה שלו הייתה סגורה. כלומר, מסקנתה הייתה שלפקיד המס הייתה סמכות לגבות כספים מהתובעת, אלמלא הייתה חותמת על הסכם הפשרה. מכיוון שכך, הנתבע לא היה יכול לטעון כי התובעת פעלה בחיפזון, עת שחתמה על הסכם הפשרה עם רשויות המס.


לסיכום, בית המשפט קיבל את התביעה, וחייב את הנתבע לשלם לתובעת את סכום התביעה בסך 1,574,097 ₪, בנוסף להוצאות משפט.