חוק חינוך חובה קובע שכל ילד מגיל 3 ועד לכיתה י"ב חייב ללמוד במסגרת חינוכית מוכרת, מבלי שתהיה לכך עלות עבורו. כלומר, החל מגיל 3 החינוך הינו חינם. יש לציין שרק בשנת 2012 נקבע שילד מגיל 3 זכאי לחינוך חינם וקודם לכן, החוק חל על ילדים מגיל חמש ומעלה. הורי הילד הם שאחראים על רישומו למערכת החינוך ועבור כל ילד שנרשם, משרד החינוך מעביר תקציב למוסד החינוכי. לעיתים, צצות מחלוקות באשר לשאלה איזה מוסד חינוכי זכאי לקבלת כספים אלו. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.


רקע


במקרה דנן, הוגשה לבית המשפט עתירה בנושא רישום ילדים למוסדות חינוך. העותרת הייתה חברה בע"מ שניהלה גנים לילדים בגילאי 3-4 בסחנין. גנים אלו היו מוכרים אך לא רשמיים. הלכה למעשה, העותרת ביקשה להורות למשרד החינוך להימנע מהעברת כספים לעיריית סחנין עבור כל הילדים שלמדו בגניה. זאת מאחר ולטענת העותרת, המשיבה לא פעלה לפי חוק חינוך חובה במשך מספר שנים. שכן, במקום לבצע את רישום הילדים לגנים כפי שהוא היה בפועל, העירייה דווחה גם על הילדים שלמדו בגני העותרת, כאילו למדו אצלה, במטרה לקבל את הקצבאות המגיעות בגינם מידי משרד החינוך.


העותרת הדגישה שהיא פנתה למשרד החינוך מספר פעמים בעניין זה, אך לא קיבלה מענה. לא זו אף זו, במשך השנתיים הקודמות, העותרת הגישה עתירות באותו נושא, ונאלצה לקבל את הסעדים שהתבקשו רק על ידי פנייה לערכאות שיפוטיות. עוד נטען שפעולת העירייה הסבה לעותרת נזק כלכלי רב. זאת מאחר והאחרונה נאלצה לשלם משכורות והוצאות תפעול מכיסה הפרטי ועל חשבונה, היות ולא קיבלה תקציב ממשרד החינוך עבור הילדים בגניה. למעשה, בקשתה של העותרת הייתה לאפשר לה לקבל את התקצוב ממשרד החינוך, באמצעות רישום תקין שיכלול גם אותה כמפעילת גנים בסחנין.


מנגד, עיריית סחנין, המשיבה הראשונה, טענה שהעתירה הוגשה בשיהוי. עוד נטען שלא הייתה כל מניעה לרשום את הילדים בגנה של העותרת בעירייה, אך הוריהם לא עשו כן, אלא רשמו את ילדיהם בגנים של המשיבה הראשונה.


משרד החינוך, שהיה המשיב השני בעתירה, טען שעיריית סחנין הייתה האחראית לרישום הילדים בגנים שבתחומי שיפוטה ותפקידו התמצה בהעברת תקציב חינוך בהתאם למספר הילדים הרשומים. נטען שבפועל, לחלק מגניה של העותרת כלל לא היה רישיון במועד הרישום ולכן לא היה באפשרות ההורים לרשום את ילדיהם לגנים אלו. בהתאם לתקנות הרישום, משלא רשמו הורי ילד שחלה עליו חובת חינוך לגן במועד הקבוע לכך, על רשות החינוך המקומית לרשום את הילד לגן הקרוב למקום מגוריו. על כן, הילדים נרשמו כמי שלומדים בגני עיריית סחנין והאחרונה הייתה זכאית לתקצוב עבורם. הודגש שילדים שלמדו בגני העותרת שקיבלו רישיון לאחר תחילת הרישום, היו זכאים להגשת בקשה להעברה ורישום מחדש.


בית המשפט – העותרת פעלה כדין


בפתח הדיון, השופט ציין שהמשיבים לא חלקו על העובדה שבפועל, הילדים לגביהם הוגשה העתירה למדו בגני העותרת ולא בגני העירייה. לאחר מכן, השופט קבע שיש לקבל את העתירה ולהורות על רישום התלמידים בגני העותרת והעברת הכספים בגינם לידי של האחרונה. נקבע שהלכה למעשה, העותרת פעלה כדין כאשר הגישה בקשות להכרה במוסדות החינוך שלה, וגם אם חלק מהגנים קיבלו את הרישיונות באיחור, לא היה מדובר במחדל של הראשונה שהצדיק שלילת מימון כליל.


עוד נקבע שכאשר העירייה סירבה לרשום את התלמידים לגני העותרת, היא פעלה שלא כדין, גם אם במועד הרישום לחלק מהגנים לא היה רישיון בתוקף. השופט הוסיף שמאחר שלא הוכח שהתלמידים למדו או היו עתידים ללמוד בגני העירייה, לא היה מקום לאפשר לה לקבל את התקציב בגינם ולהתעשר שלא כדין. על כן, השופט הורה על העברת הכספים לידי העותרת, בהתאם לבקשתה ועל רישום התלמידים שביקשו ללמוד בגניה.