דרך מקובלת לפתרון מחלוקות משפטיות בין הצדדים הינה הבוררות. בהליך בוררות, שני הצדדים מסכימים כי במקום ניהול הליך משפטי, הם מעוניינים כי בורר מוסכם מטעמם יפסוק במחלוקת שהתגלעה ביניהם. סמכויותיהם של הבוררים קבועות בחוק הבוררות. כפי שנראה בתיאור פסק הדין שלהלן, לפעמים ישנה אפשרות לבטל את פסק הבורר כאשר זה חורג מסמכותו.
יש לכם שאלה?
המבקשים במקרה זה ביקשו מבית המשפט לבטל פסק הבוררת שניתן על ידי רשות השיפוט הארצית של ההסתדרות. לפי פסק הבוררות, המבקשים חויבו לשלם למשיב סכום של 995,368 ₪. המבקשים היו חברי קיבוץ והמשיב היה הקיבוץ בעצמו. בין הצדדים התפתחה מחלוקת במסגרתה הקיבוץ טען כי המבקש עבד שנים ארוכות בעבודות מחוץ לקיבוץ, ובמהלך שנים אלו הוא העלים חלק נכבד מההכנסות שקיבל ממעבידים שונים. את הכספים הוא היה צריך להעביר לקופת הקיבוץ אך לא עשה זאת.
לאחר שהמבקשים עזבו את הקיבוץ, חברי הקיבוץ תבעו את אותם להשיב לקיבוץ את הכספים שהועלמו לטובתו של המבקש. הסכסוך הגיעה לבוררות על ידי רשות השיפוט הארצית של ההסתדרות. במהלך ניהול הבוררות, הקיבוץ גילה נתונים חדשים אודות הכנסותיו של המבקש, ולכן הוא הציג בפני הבוררים את הטענה כי ההיקף הכספי שמסתבר היה גבוה באופן משמעותי מהנטען בכתב התביעה המקורי. הקיבוץ לא ביקש לתקן את כתב התביעה אולם למרות זאת, הבוררים התייחסו לסכום החדש.
בפסק הבוררות חייבו הבוררים את המבקשים לשלם לקיבוץ את סכום התביעה המוגדל, אשר למעשה לא נתבע בכתב התביעה המקורי של הקיבוץ. כעת, המבקשים עתרו לבית משפט על מנת לבטל את פסק הבוררות. לטענתם, הבוררים חרגו מסמכותם כאשר פסקו לחובתם סכום הגבוה משמעותית מהסכום שהופיע בכתב התביעה. הקיבוץ מנגד הסכים כי הסכום שנפסק גבוה מהסכום שנקבע בכתב התביעה, אולם לטענתו המבקשים לא העלו כל טענה בדבר חריגת סמכות הבוררים במהלך הבוררות, וכך ניתן להסיק כי הם הסכימו באופן משתמע להגדלת סכום התביעה.
החלטת בית המשפט
אין מחלוקת בין הצדדים שהקיבוץ לא תיקן ולא עדכן את כתב תביעתו. סעיף 3 לתקנון השיפוט במסגרתו פעלו הבוררים קובע הוראה חד משמעית ולפיה התובע צריך לפרט בכתב תביעתו את הסעד המבוקש, כאשר במידה והוא תובע כסף הוא צריך לפרט את סכום התביעה ואיך סכום זה חושב. ההוראה גם קובעת כי מי שלא תבע סעד מסוים, יחשב כמי שוויתר על קבלת הסעד.
בית המשפט הסיק כי ההוראה הזו חייבה גם את הבוררים במקרה דנן, וסעד שלא התבקש בכתב התביעה רואים אותו כסעד עליו התובע וויתר. אם התובע מגלה לאחר התביעה כי סכום תביעתו גבוה יותר, עליו לבקש את תיקון כתב התביעה בהתאם ויש לו אף את הזכות לעשות כן.
ההוראות של התקנון הראו על כוונת הצדדים ועל רצונם המפורש, ולא היה ניתן ללמוד על רצון משתמע לכאורה, כאשר הם לא התנגדו להרחבת החזית, כפי שטען הקיבוץ. סמכותם של הבוררים נקבעה על פי מה שהצדדים קבעו. אומנם הצדדים לא התנגדו להצגת העובדות החדשות, אך בית המשפט קבע כי לא היה בכך כדי להכשיר את הגדלת סכום התביעה.
סיבה נוספת לביטול פסק הבוררים, בית המשפט מצא בעצם העובדה שהבוררים לא אפשרו למבקשים לחקור את המומחה שבדק את החשבונות והגיש חוות דעת חשבונאית. הבוררים ציינו בפסק הבורר כי הם קיימו שתי ישיבות עם המומחה אולם הישיבות נעשו בהעדר הצדדים. לכן, גם עובדה זו עלתה כדי פגם משמעותי בפסק הבוררים. לסיכום, בית המשפט קובע כי פסק הבורר שנפסק בעניין הצדדים מבוטל.
עודכן ב: 04/11/2012