אחת מטענות ההגנה הראשונות שנתבעים מעלים היא טענה לסילוק או מחיקת התביעה על הסף. מדובר בטענה מקדמית, שיש לדון בה טרם בחינת המקרה לנסיבות העניין. הטענה נטענת מכוח תקנות 100 ו-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, במסגרתן לבית המשפט שיקול דעת לדחות או למחוק תביעה על הסף מחמת סיבות שונות. דוגמא להעלאת טענה לסילוק תביעה על הסף ניתן לראות בפסק הדין דנא.


יש לכם שאלה?

פורום שותפויות

פורום הקמת חברה
פורום יזמות עסקית


במקרה דנן, הוגשה לבית המשפט בקשה לסילוק על הסף של התביעה העיקרית להשבת סכומי כסף לידי המשיבים. תביעה זו הוגשה על רקע הזרמת כספים בשיעור רב על ידי המשיבים למבקשים, בעקבות פעילות עסקית שנוהלה בין הצדדים, לרבות כניסתם של הראשונים כשותפים ובעלי מניות במבקשת 2. לטענת המשיבים, המבקשים רימו אותם והציגו בפניהם מצג שווא ועל כן הם דרשו את כספיהם חזרה. כאמור, הדיון דנן התמקד בבקשת הסילוק של התביעה העיקרית. בקשה זו נשענה על ארבעה נימוקים: שיהוי, התיישנות, היעדר עילה ואי צירוף מסמכים מהותיים.


שיהוי


על מנת לקבל את טענת השיהוי, יש להוכיח שבנסיבות המקרה, התובע זנח את זכות התביעה שקמה לו. לחלופין, להוכיח שבמשך הזמן הנתבע שינה מצבו לרעה או שהשיהוי נגרם עקב חוסר תום לב של התובע. אלו ם תנאים חלופיים. במקרה זה, המבקשים לא הוכיחו קיומו של אף אחד מהתנאים ולכן טענת השיהוי נדחתה.


התיישנות


לטענת המבקשים, המעשים שיוחסו להם בכתב התביעה אירעו בשנים 1997-1999. אולם, התביעה הוגשה רק בשנת 2007, כשבע וחצי שנים לאחר ביצוע המעשים. על כן, היה ראוי לדחות את התביעה על הסף. מנגד, המשיבים טענו שהיה ראוי למנות את מניין ימי ההתיישנות רק משנת 2004, אז נודע להם על המעשים שהקימו את עילת התביעה.


המסגרת הנורמטיבית לדיון בעילת סילוק זו היא חוק ההתיישנות. לפי סעיף 8 לחוק והפרשנות שניתנה לו, ניתן לדחות את מועד תחילת תקופת ההתיישנות בשל אי ידיעה אודות עילת התביעה, רק מקום בו התובע נהג כאדם סביר וחרף זאת לא גילה את העניין. אולם, אם התובע התרשל ולא בדק לעומק את פרטי העניין ובכך נמנע מגילוי קיומה של עילת תביעה, אין הצדקה לדחייה. השופט קבע שבנסיבות המקרה, המשיבים הם שהיו אחראים לאי גילוי עילת התביעה במועד מוקדם יותר. שכן, הם נמנעו מלבדוק את מעשיהם של המבקשים למרות שדבר לא מנע מהם לעשות בין השנים 1997 ל-2004. משכך, לא היה למשיבים להלין אלא על עצמם.


עם זאת, לפי סעיף 7 לחוק, אם עילת התביעה היא תרמית או הונאה מצד הנתבע, ניתן לדחות את מועד ההתיישנות ליום שבו נודעה לתובע התרמית. במקרה דנן נקבע שהמשיבים אמנם התרשלו בבירור המצב העובדתי, אך לא היה ניתן לקבוע באופן מוחלט שהתרמית התגלתה להם טרם שנת 2004. שכן, לצורך כך בית המשפט נדרש לעשות בירור עובדתי בשאלה הנ"ל. לפיכך, הוחלט שלא לדחות את התביעה מחמת התיישנות. לבסוף, גם טענות הסילוק מחמת היעדר עילה ואי צירוף מסמכים נדחו מאחר שלא הוכחו. אי לכך, בקשת הסילוק נדחתה.