תביעה לתשלום יתרת חוב - תביעת הערבים

תביעה בסדר דין מקוצר מוגשת כאשר לתובע יש מסמך בכתב המוכיח את התקיימותו של החוב הנטען. לנתבע בהליך זה אין זכות מוקנית להגנה, אלא הוא יכול להגיש בקשת רשות להתגונן. בית המשפט רשאי לקבל את הבקשה לחלוטין, או לקבוע כי לנתבע יש מספר טענות הגנה אליהן הוא יהיה כבול במסגרת ההליך. בהחלטה שתוצג להלן, יתואר פסק דין שניתן בהליך מסוג זה.

יש לכם שאלה?

פורום גביית חובות | שיקים חוזרים

פורום איחוד תיקים

פורום יזמות עסקית

במקרה זה, התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעים בגין יתרת חוב של 1,080,079 ₪. הנתבעים היו החברה החייבת ושני בעלי המניות שלה, שהיו ערבים להתחייבויותיה של החברה. התובעת הגישה את התביעה בסדר דין מקוצר, הליך בו לנתבע אין זכות מוקנית להתגונן, אלא הוא צריך להגיש בקשת רשות להתגונן. הבקשה הוגשה והתקבלה רשות להתגונן בנוגע לשלוש סוגיות: א - הנתבעים טענו כי לא קיבלו לידיהם חלק מהחשבוניות ששלחה התובעת; ב - החברה טענה כי דפי החשבון שהוגשו כנספח לכתב התביעה לא היו יכולים להיות ראיות קבילות בהליך המשפטי; ג - הערבים טענו כי הערבות אשר הם נתנו לחברה הייתה ערבות מוגבלת לאובליגו מוסכם, והתובעת אפשרה לחברה הראשית לחרוג מהאובליגו. אי לכך, הנתבעים טענו כי הם לא היו ערבים לחוב שהיה מעל האובליגו המוסכם.

העובדות המוסכמות

התובעת, חברה העוסקת בייצור ואספקת בטון, הגישה את תביעתה כנגד הנתבעים, חברה קבלנית ושני בעלי מניותיה. הנתבעת ביצעה הזמנות של בטון לצרכי בנייה באתרים שונים. אספקת הבטון הוסדרה באמצעות חמישה הסכמים לאספקת בטון. הנתבעים ערבו לכל התחייבויותיה של הנתבעת. בכל אחד מההסכמים צוין "סכום האובליגו" של הנתבעת. במהלך שנת 1999, הנתבעת נקלעה לקשיים ולכן הפסיקה את פעילותה העסקית. בהסכם בין הצדדים הוסכם כי כאשר התובעת תשלח חשבונית לנתבעת, וזו לא תגיש השגה לגבי חשבונית זו תוך 42 יום, הרי הדבר ייחשב כאישור להתאמה להזמנה ולמהות החוב. הנתבעת לא הגישה כל תלונה על החשבונות שנשלחו לה.

האם כל החשבונות נמסרו לנתבעת או רק חלקם?

הנתבעים טענו כי חשבונות מסוימים לא התקבלו אצל החברה, ובעיקר חשבונות בגין אתר בניה בשוהם. בית המשפט ציין כי התובעת עצמה הודתה כי בחודשים שאליהם התייחסה יתרת החוב, לא סופק בטון לאתר הבניה בשוהם, ולכן היא כלל לא טענה לחוב בגין אתר זה. אי לכך, בית המשפט דוחה את טענות הנתבעים בנוגע לסוגיה זו.

האם דפי החשבון הינם "ראיה" לנכונות החוב

סעיף 36 לפקודת הראיות מדבר על קבילותה של רשומה מוסדית כראיה עצמאית להוכחת דבר מה. בית המשפט ציין כי במקרה הנוכחי, לא היה כל צורך להידרש להוראות סעיף 36 לפקודת הראיות שכן במסגרת הסכם האספקה, הצדדים עצמם הכשירו את כרטיס החשבון של הנתבעת כראיה לנכונות תוכנו. בהסכם האספקה הודגש באותיות גדולות שכרטיס החשבון ישמש כראיה לנכונותו למען תביעה בסדר דין מקוצר.

בית המשפט ציין כי בעלי דין במשפט אזרחי רשאים להתנות על דיני הראיות, ויש פסיקה ענפה שנתנה תוקף להסכמת צדדים לפיה ספרי חשבונות ישמשו כראיה להוכחת התחייבויות ביניהם. גם במקרה זה, נקבע כי יש ליתן תוקף להסכמה זו, בתנאי שהתובעת עמדה בדרישות כפי שהן באו לידי ביטוי בהסכם. על פי הוראות ההסכם, התנאים לכך שהרשומה תהיה ראיה היו:

• דפי החשבון אכן היוו את כרטיס החשבון של הלקוח,
• הם אושרו על ידי מנהל החשבונות מטעמה.

בית המשפט מצא כי שני תנאים אלו התמלאו במלואם בתביעתה של התובעת, ולכן היה ניתן להסתמך על כרטיס הלקוח לשם הוכחת החוב.

האם הערבים חייבים סכומים גם מעבר לסכום האובליגו המוסכם?

לטענת הנתבעים, למרות שקביעת מסגרת האשראי לחברה נעשתה רק לאחר חתימת הסכמי האספקה, הרי היה זה תנאי לתוקף הסכמים אלו. כאשר הם חתמו על הערבות, הם הסתמכו על כך שהתובעת תדאג שהנתבעת לא תחרוג מסכום האובליגו הנ"ל. התובעת מנגד טענה כי סכום האובליגו הוסף לאחר החתימה על הסכמי האספקה, והדבר לא היווה חלק מההסכמות אלא נועד למטרותיה הפנימיות של התובעת בלבד.

בהתייחס לסוגיה זו, בית המשפט ציין כי מסגרת האובליגו לא הייתה מסגרת אשר חייבה את התובעת, וזאת משום שבלשון ההסכם לא היה איסור חריגה מעבר לסכום זה. כמו כן, נקבע כי גם נוסח הערבות עליה חתמו הנתבעים לא כלל סכום מוגבל. אי לכך, נקבע כי דינה של טענה זו להידחות. לסיכום, בית המשפט הגיע למסקנה כי הנתבעים ישלמו לתובעים את הסכום הנתבע, בתוספת שכר טרחת עו"ד בסך 30,000 ₪.