נהיגה בשכרות- תקינות בדיקת שכרות

נהיגה בשכרות הינה בין העבירות הנפוצות ביותר בבתי המשפט לתעבורה. הדבר נובע מהסדר חוקי בעייתי, כמו גם מהענישה הקשה שגוררת הרשעה בעבירה זו. בפסד דין שיתואר להלן, מתאר בית המשפט את ההסדר הנוכחי הקיים ביחס להסדר הקודם.

יש לכם שאלה?

פורום נהיגה בשכרות

הנאשם במקרה זה הואשם בעבירה של נהיגה בשכרות. על פי עובדות כתב האישום, הנאשם נעצר על ידי המשטרה, בוצעה לו בדיקת רישיונות, בדיקת מאפיינים ובדיקת ינשוף. תוצאות בדיקת הינשוף העידו על כמות אלכוהול המצויה בגופה ברמה העולה על המותר. הנאשם כפר בעובדות כתב האישום. בית המשפט ניתח את דיני ה"נהיגה בשכרות" כולל ההתפתחות החקיקתית בנושא זה.

ההחמרה בענישה

בית המשפט ציין כי במהלך השנים הוחמרה הענישה בגין ביצוע עבירה של נהיגה בשכרות. בשנת 1995 נקבע כי העונש המינימאלי שייגזר על נהג שייתפס נוהג שיכור הינו שנתיים שלילה. לאחר מכן, התווספה החמרה נוספת ולפיה מותר יהיה להשבית ולהחרים את הרכב שבו נתפס הנהג השיכור למשך חודש ימים.

התפתחות בדרך בדיקת הנהגים השיכורים

בעבר, לא הייתה דרך מדעית לבדוק שכרות. אי לכך, על מנת לבדוק האם אדם שיכור או לא, השוטרים התבססו על התרשמות ממצבו, צורת הליכתו, הריח שנדף ממנו ועוד. לאחר מכן, התפתחה הבדיקה המדעית והיא בדיקת הדם. בדיקה זו הייתה לא נוחה ומסורבלת, ןהצריכה נוכחות של רופא או אחות. את הדם היו שולחים למעבדה ומחכים לתשובות מספר ימים. יתר על כן, לא היה הסדר חוקי לסירוב לעבור בדיקת דם. אדם שסירב לעבור בדיקת דם היה מואשם בעבירה שונה מנהיגה בשכרות, עבירה שהעונש עליה היה קל יותר.
השינויים של החוק לתיקון פקודת התעבורה

החוק שחוקק בשנת 2005 חולל מהפך בכל נושא בדיקת השכרות. השינוי כלל ארבעה תיקונים עיקריים:

• העברת נטל הראיה על הנבדק - החוק קבע כי מכשיר המדידה, כפי שהוא מוגדר על פי התקנות, הינו אמין. כלומר, המדינה צריכה רק להוכיח כי הפרמטר נמדד או נשקל על פי התקנות, והתוצאה הייתה חריגה, ואז הנטל להפריך את אשמתו של הנהג עובר אליו.
• שימוש בבדיקת נשיפה כמכשיר עיקרי - החוק קובע כי שוטר רשאי לדרוש מהנהג ברכב לתת לו דגימה של האוויר שנשוף מפיו לצורך בדיקת אלכוהול. המכשיר צריך להיות מאושר על ידי שר התחבורה ובהסכמת שר הבריאות.
• הטלת חובה על נהג להיבדק ללא חשד סביר - החוק מאשר לשוטר לדרוש מתן דגימה גם אם אין הוא חושד שהנהג נוהג תחת השפעת אלכוהול. זאת כמובן בהתבסס על העובדה שבדיקת הנשיפה אינה נחשבת בדיקה חודרנית, וזהו ההבדל בין המצב כיום למצב בעבר, בו היה בעייתי לבצע בדיקת דם לנהג שאין לגבי אף לא חשד.
• מי שמסרב לעבור בדיקה נחשב כשיכור - כאמור, בעבר המצב החוקי היה כזה שמי שסירב לעבור בדיקה, היה מורשע בעבירה אחרת וקלה יותר. היום, הסירוב יוצר חזקה חלוטה שהמסרב הינו שיכור.

בעיות בהסדר

בית המשפט ציין כי ההסדרים החדשים לגבי נהגים שיכורים נבנו טלאי על טלאי, ולא בצורה מסודרת. כך לדוגמה, במקרה הנוכחי, הסנגור טען כי השוטרים ביצעו למרשו בדיקת מאפיינים, למרות שלא הייתה להם סמכות לעשות זאת על פי החוק. בית המשפט לא קיבל את הטענה וקבע כי למרות חקיקתו של ההסדר החדש, אין מניעה לעשות בדיקות לפי ההסדר הישן.

דוגמה נוספת הייתה נושא עיכוב של נהג לצורך בדיקת הנשיפה. נקבע כי על מנת שהבדיקה תהיה אמינה, יש צורך להמתין 15 דקות לפני הבדיקה. גם כאן טען סנגורו של הנאשם כי לא הייתה לשוטרים סמכות לעכב את מרשו במשך 15 דקות. בית המשפט קבע כי אומנם יש בעייתיות בניסוח הנוכחי של החוק בכל הנוגע לעיכוב, אולם בעייתיות זו לא יצרה מצב של בטלות הבדיקה. בית המשפט קבע, לאחר ניתוח כל הבעיות של דיני ה"נהיגה בשכרות", כי יש להרשיע את הנאשם בעבירה של נהיגה בשכרות. אולם, פסק הדין ציין מספר בעיות בהסדר החוקי הנוכחי, ולכן יש לשאוף לתקן ליקויים אלו בפרק זמן סביר.