מהימנות היא למעשה אמינותו של אדם אשר מעיד בפני בית המשפט במסגרת דיון משפטי כלשהי. כלומר, בית המשפט מתרשם מכל עדות במהלך המשפט ומכריע מה מידת האמינות שלה בעיניו. לפי סעיף 53 לפקודת הראיות, קביעת המהימנות נתונה לשיקול הדעת של בית המשפט והיא מתבססת על התנהגות העד בזמן העדות ובהתאם לנסיבות המקרה ועדויות נוספות.
יש לכם שאלה?
פורום משפט פלילי
פורום הוצאה לפועל וחובות
פורום רישום פלילי
פורום פשיטת רגל | חדלות פירעון ונתוני אשראי
פורום כתב אישום במשפט הפלילי
בית המשפט מבסס את קביעתו בהתאם להתרשמותו הישירה מהעד, מאישיותו ומההיגיון בדבריו, וכן מהשוואת דבריו על דוכן העדים עם דברים אחרים שאמר במקרים אחרים. בית המשפט לא אמור להתחשב בהרשעות וברישומים פליליים קודמים של נאשמים, האם הדבר נכון גם לגבי עדים?
תביעה לפירעון שיקים
תובע הגיש בקשה לפריעת שיקים אשר הוצאו לו על ידי הנתבעת. הנתבעת מצידה התנגדה לפריעת השיקים בטענה כי התובע ואביה שהיו חברים היו גם שותפים עסקיים ומשכו כספים מחשבון הבנק שלה. הנתבעת טענה בנוסף כי היא הייתה בעלת זכות החתימה היחידה בחשבון שלה והשיקים נמשכו ממנו לא נמשכו על ידה, וחתימתה זויפה עלי התובע ואביה.
הנתבעת הוסיפה כי התובע הוא "רמאי אשר מרצה עונש מאסר בגין עבירות של זיוף ומרמה". למעשה, הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית, מסמך בו היא אמורה להצהיר על אמיתות דבריה הקודמים, אך מסרה בו גרסה שונה מזו שטענה בכתב ההגנה. למשל, נטען שם כי היא ביקשה להקים עסק להובלות ורכשה לצורך כך משאית (ואף היה ערב להלוואה שלקחה מהבנק), בניגוד לגרסתה הראשונה בה נטען כי המשאית הייתה בשימושם של אביה והשותף.
כמו כן, הנתבעת טענה בתצהיר כי היא סגרה את העסק, מכרה את המשאית, החזירה את חובה לבנק, וסגרה את החשבון. התובע מצידו הכחיש את טענת הנתבעת לפיה זויפה חתימתה על השיקים וטען כי היא "חתמה עליהם בעצמה לפני הוריה ובמטרה להחזיר לו בעבור ההלוואה שנתן לה ולאביה לקניית המשאית". יתרה מכך, התובע טען כי הצדדים ערכו חוזה להשבת ההלוואה ואף הנתבעת התחייבה למשכן את המשאית ולמסור לו את השיקים. לדבריו, משהנתבעת לא פרעה את ההלוואה, לא נותר לו אלא להגיש את השיקים לביצוע (היינו להפקדה). יש לציין, כי בהסכמת הצדדים מונה גרפולוג לבדיקת החתימה על השיקים, ולדידו החתימה על השיקים לא זויפה אלא היא נחתמה בכתב ידה של הנתבעת.
הנתבעת חתמה על השיקים - יש לקבל התביעה
בית המשפט קיבל את התביעה. הוא עמד על כך שהנתבעת הכחישה, כי חתמה על השיקים (שהם למעשה שטר חוב), ולכן התובע נושא בנטל ההוכחה ונדרש להוכיח, כי היא זו שחתמה על השיקים. בתחום דיני השטרות חתימה על השטר היא תנאי הכרחי ולכן משאדם מכחיש את חתימתו על שטר התובע נדרש להוכיח, כי החתימה אכן שייכת לו.
מאחר שמדובר במשפט אזרחי, התובע נדרש להוכיח את טענתו זו במאזן הסתברויות (כלומר ברמת הוכחה של 51%). במקרה דנן, מצא בית המשפט כי התובע עמד בנטל הוכחה זו, והוכיח בהסתברות מספקת שהנתבעת חתמה על השיקים המדוברים. כיצד עמד התובע בנטל זה? באמצעות עדותו שלו ובאמצעות חוות דעתו של הגרפולוג לפיה החתימה שייכת לנתבעת. כמו כן, בית המשפט מצא עדויותיהם של הנתבעת ואביה כלא מהימנות ולכן לא אמינות. גרסת הנתבעת השתנתה מפעם לפעם ונסתרה על ידי גרסאותיה הקודמות וגרסתו של האב.
בנוסף, קבע בית המשפט, כי העובדה שהתובע הורשע בעבר בזיוף אינה מעידה על כך שבהכרח הוא זייף גם את חתימת הנתבעת במיוחד כשעדותו הייתה מהימנה בהרבה מזו של הנתבעת. בית המשפט עמד על כך שהתרשמות מהעד היא אישית וישירה, ואינה מושפעת מהתרשמותו של שופט אחר ממנו בתיק אחר אלא בהתאם לדברי העד ולאינטרס שיש לו בתוצאת התיק. אפשר גם שעדותו של עבריין מורשע תימצא כמהימנה בדיוק כמו שאדם עם עבר פלילי נקי יכול להימצא כלא אמין. במקרה דנן התקבלה התביעה והנתבעת חויבה בפירעון החוב.
לסיכום, מהימנות עדים אינה נקבעת לפי עברם אלא לפי עדותם על דוכן העדים בתיק הרלבנטי. עדותו של עבריין מורשע תיבחן באותם פרמטרים בהם נבחנת עדותו של אדם ללא עבר פלילי תוך שימת לב והקפדה על בחינת מידת עניינו בתוצאת התיק.
עודכן ב: 05/11/2012