על מנת להטיל אחריות אישית על מעשה שנושא משרה או בעל מניות עשה במסגרת פועלו בחברה, יש להוכיח קיומה של אחריות ישירה לפי דיני התאגידים. לחלופין, ניתן להטיל אחריות מכוח דיני החוזים או דיני הנזיקין. אולם, יש להוכיח שבעל התפקיד היה אחראי באופן אישי להפרת חוזה ולקיומה של עוולה שפגעה בניזוק. להלן דוגמא לבקשה להטלת אחריות מעין זו.


יש לך שאלה?
פורום בתים משותפים
פורום ליקויי בניה
פורום רכישת דירה


במקרה דנן, בית המשפט דן בערעור שהוגש על פסק דין בעניין הפרת חוזה וליקויי בנייה. על פי עובדות המקרה, המערערים רכשו דירות בבית משותף אותו המשיבה 1 תכננה לבנות. אותה עת, המשיבה 1 הייתה בעלת המקרקעין וקבלנית הבנייה. במסגרת חוזי המכר שנחתמו בין הצדדים, המשיבה 1 התחייבה לרשום את המקרקעין כבית משותף ולהסדיר את זכויות המערערים בבתים, במועד שלא יאוחר מחמש שנים לאחר קבלת היתר בניה. אולם, המועד חלף והמשיבה לא קיימה את התחייבותה ובכך הפרה את חוזה המכר. יתרה מזאת, לאחר בניית הבניין והעברת הבתים לידי המערערים, אלו טענו לקיומם של ליקויי בנייה ודרשו לתקנם. על כן, הוגשה תביעה.

 

פסק הדין הראשון


בית משפט קמא קיבל חלקית את התביעה. הוא חייב את המשיבה 1 לשאת בשווי הנזק שנבע מליקויי הבנייה וחייב את יתר המשיבים – מנהלי החברה בפועל שהיו בני משפחה, לשאת בנזקים שמקורם היה בהפרת החוזה. קרי, באי קיום התחייבות המשיבה 1 לרשום את הנכס כבית משותף. בנוסף, המשיבים חויבו לשלם למערערים את הוצאות המשפט, לרבות שכר טרחת עורכי הדין.


על פסק דין הוגש ערעור על ידי שני הצדדים. לטענת המערערים, היה על בית המשפט לחייב את מנהלי החברה לשאת גם בנזקים שנבעו מליקויי הבנייה. מנגד, מנהלי החברה ביקשו להסיר כליל את האחריות שהוטלה עליהם. כלומר, שלא לחייבם בתשלום הפיצויים בגין הפרת החוזה.


אחריות אישית, האמנם?


באשר לתביעת המערערים לחייב את המשיבים בפיצוי גם בגין ליקויי הבנייה, היא נדחתה. נקבע שהמערערים לא הוכיחו שהמשיבים התרשלו כלפיהם במעשיהם שגרמו לליקויי הבנייה. שכן, לא הוכח שהמשיבים התרשלו בבחירת בעלי המקצוע שבנו את הבניין או שלא פיקחו על הבנייה. לטענת המערערים, היה על המשיבים לתבוע את קבלת המשנה עקב הנזקים בבניין, ומשלא עשו כן, התרשלו. אולם, השופטים דחו טענה זו וקבעו שלא הוכח קשר סיבתי בין היעדר התביעה לנזק שנגרם למערערים.


עם זאת, ערכאת הערעור פסקה שהטלת אחריות אישית על המשיבים בשל הפרת החוזה הייתה ראויה וצודקת. זאת מאחר והמשיבים היו מעורבים בפועל בפעילות הקבלנית וידעו שלא ניתן היתר בנייה כנדרש לשם רישום הבניין כבית משותף. אולם, הם לא חשפו פרט זה בפני המערערים ובכך ניהלו עמם משא ומתן בחוסר תום לב, ואף הטעו את האחרונים. בנוסף, כלפי חלק מהמערערים הם אף קיימו את החוזה שלא בתום לב. לאור האמור לעיל, הערעור נדחה וכך גם טענות המשיבים.