הפרת אמון מצד עובד לשעבר וטענות בדבר הפרת פטנט

התובעת במקרה זה הינה חברה שעוסקת בתחום המיגון והאבטחה. התמחותה העיקרית הינה בייצור, שיווק והתקנת מנעולי ביטחון שונים. בשנת 1994, פיתח הבעלים של החברה מתקן חדשני לנעילה של ציוד משרדי. המתקן נרשם כפטנט בישראל, ארה"ב, אנגליה, גרמניה, צרפת, איטליה וטיוואן. בשנת 1995 החלה התובעת לייצר את המתקן המקורי על פי הפטנט.

יש לכם שאלה?

פורום פטנטים

פורום זכויות עובדים

פורום זכויות מעסיקים

פורום חוזה עבודה

הנתבע הועסק אצל התובעת כעובד שכיר במשך שנה וחצי, ולאחר מכן במשך 3 שנים היה סוכן עצמאי של התובעת ובעל עסק עצמאי. לאחר שסיים את ההתקשרות עם התובעת, הקים הנתבע חברה שבה הוא תכנן וייצר מתקני נעילה מהסוג שהתובעת ייצרה, החברה נתבעת גם כן בהליך זה. לטענתו, הוא השקיע בפיתוח המוצרים כחצי שנה ומעל 1,000,000 ₪. לטענתו, הוא גם נועץ בעורך פטנטים על מנת שלא לפגוע בפטנטים של התובעת.

התחרות בין התובעת לנתבע

בשנת 2001 הציג הנתבע את מוצריו בתערוכה שנערכה בגני התערוכה בתל אביב, שם הוא הציג את מתקני הנעילה המתחרים שלו. הבעלים של התובעת התחיל לחשוד בקיום מתקני נעילה מתחרים, ולכן הוא שיגר מכתב לכל לקוחותיו בו הוא מתריע על כך שמשווקים בשוק חיקויים וזיופים של מתקני הנעילה המקוריים שלו, תוך הפרט הפטנט הרשום שלו. לאחר זמן מה, נחשף כי היצרן של המתקנים המתחרים הוא הנתבע.

ההליכים בין הצדדים

התובעת הגישה תביעה נגד התובע, ובקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על הנתבע לייצר ולשווק את המוצרים. הצו ניתן בגין חשד לכאורה כי הנתבע מפר את זכויות הפטנט של התובעת. במסגרת ההליך, הסכימו הצדדים למסור את הסכסוך להכרעתו של מומחה שיחליט האם הפטנט הופר על ידי הנתבע. המומחה קבע כי הפטנט לא הופר, ולכן בוטל גם צו המניעה הזמני. התובעים ניסו להגיש צו מניעה בגין עילות אחרות, שאין עניינן הפרת פטנט.

התביעה שהוגשה נגד הנתבע הייתה במקור בגין הפרת אמון מצד עובד, התעשרות שלא כדין, הפרת פטנט, גניבת עין והפרת זכויות יוצרים. כאמור, תביעת הפטנט נדחתה אבל בית המשפט נדרש לדון בשאר העילות.

הפרת זכויות יוצרים בהצגת צילומי הקטלוג של התובעת

התובעים טענו כי הנתבע עשה שימוש בצילומים המקוריים של הקטלוג של התובעת, וזאת ללא הרשאתם המפורשת. בית המשפט מציין כי מהראיות שהוצגו בפניו עולה כי נציג מכירות של החברה שבבעלות הנתבע הוזמן למשרדו של אחד העדים, וניסה לשווק את תוצרתו של הנתבע תוך כדי שהוא מציג את הקטלוג של התובעת. הנתבע לא שלל את האפשרות כי אכן הנציג הציג בפני העד את הקטלוג, אך טען כי ההצגה מקורה בטעות. בית המשפט מציין כי הוא לא השתכנע שהצגת הקטלוג הייתה בטעות, והצגה זו מהווה הפרת זכויות יוצרים של התובעת.

גניבת עין

עילת גניבת העין מבוססת על דיני הנזיקין. לשם ביסוס העוולה, יש להראות כי התובע רכש מוניטין במוצר מסוים, וכי הנתבע הציג מוצר בדרך כזו שיש חשש סביר שהציבור יוטעה ויחשוב כי המוצר הינו של התובע. בית המשפט מציין כי על מנת לבסס מוניטין, אין צורך שהלקוחות יכירו את השם של החברה, אלא מספיק להראות שימוש ממושך, נרחב וייחודי במוצר. במקרה זה, התובעת מכרה את המתקנים שלה במשך תקופה של למעלה בחמש שנים, הרבה לפני שהנתבע החל לחדור לשוק. בנוסף, התובעת השקיעה משאבים רבים בקידום ומכירת מוצריה. די בכל אלו כדי לבסס מוניטין.

בנוסף, הנתבע חיקה את המראה החיצוני של המוצר. החיקוי לא רק מילא צרכים פונקציונאליים, אלא ניסיון להיבנות על המוניטין של היצרן המקורי. גם השימוש שעשה הנתבע בקטלוג התובע, מחזק את המסקנה כי יש במקרה זה חשש ממשי להטעיית הצרכנים. כלומר, בית המשפט מוצא את הנתבע אחראי גם לביצוע עוולה של גניבת עין.

בנוסף לשתי העוולות הקודמות, בית המשפט מוצא גם כי הנתבע ביצע עוולה של גזל סוד מסחרי. לסיכום, בית המשפט נותן צו מניעה קבוע שאוסר על הנתבע או החברה שבבעלותו להשתמש בצילומי הקטלוג של התובעת ולייצר מתקני נעילה הדומים לאלו של התובעת,. כמו כן, הנתבע חויב לשלם לתובע סך של 75,000 ₪ פיצויי ללא הוכחת נזק ו- 75,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.