לבית המשפט סמכות להורות על מחיקת תביעה על הסף ממספר סיבות: תביעה טרדנית או קנטרנית; היעדר עילת תביעה; אי תשלום אגרה בשיעור הנכון ועוד. אולם, בתי המשפט עושים שימוש בסמכות זו רק במקרים חריגים, על מנת שלא לפגוע בזכאות התובעים לקבל את יומם בבית המשפט. דוגמא לשימוש בסמכות זו ניתן לראות בפסק הדין דנא.


יש לכם שאלה?
פורום תביעה אזרחית


במקרה דנן, המדינה הגישה בקשה למחיקת ודחיית תביעה שהוגשה נגדה על הסף, מכוח תקנות 100 ו-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.


הרקע לבקשה היה בתביעה שהוגשה על ידי תושבי אזור שדרות והסביבה בה בית המשפט התבקש לפטור אותם מתשלום מיסים ישירים ועקיפים, המשולמים על ידי כלל האזרחים, עד לאחר שיקבע שהמדינה מספקת להם רמת ביטחון ממנה נהנים יתר התושבים בישראל. כמו כן, התובעים ביקשו להשיב להם כספים שנגבו מהם בעבר על חשבון תשלום מיסים. הודגש כי המצב הביטחוני הקשה בשדרות והתנהלות המדינה בעניין הביאו לפגיעה בזכויות הבסיס של התושבים במקום. כאמור, המדינה ביקשה לדחות תביעה זו על הסף מחמת היעדר עילה.


החלטה


בפתח הדיון, השופט הדגיש שהתביעה הוגשה שלא בהתאם לכללים הטכניים, שכן מספרי הזהות וכתובותיהן של התובעים לא צוינו ליד שמותיהם ובכך הייתה הפרה של תקנות סדר הדין האזרחי. השופט טען שדי היה בהפרה זו על מנת שלא לקבל מלכתחילה את התביעה לרישום. חרף זאת, הוא דן בסיבות נוספות לדחיית התביעה.


ראשית, אי שפיטות. השופט קבע שלמרות ניסיונות התובעים להעניק לתביעתם אופי משפטי, היה מדובר בשאלה פוליטית מהותית בה בית המשפט לא יכול להכריע. שכן, הלכה למעשה, התובעים ביקשו מבית המשפט להחליט האם המדינה סיפקה רמת ביטחון נאותה, ומה הייתה רמה זו. העובדה שנושא זה לא היה שפיט הובילה לכך שתביעתם של תושבי שדרות נעדרה עילה משפטית.


שנית, התובעים ביקשו מבית המשפט לאשר "מרד מיסים". קרי, מתן אישור לפעול בניגוד לחוק, תוך פגיעה בהחלטות הרשות המחוקקת והמבצעת ובעיקרון הפרדת הרשויות. השופט הדגיש שלא היה ניתן להעניק סעד זה הן לאור החשש מפני פגיעה בשלטון החוק והן לאור הפגיעה בעיקרון השוויון. בסופו של דבר, בקשת המדינה למחוק את התביעה על הסף התקבלה.