רשות מקומית הינה זרוע ארוכה של השלטון וככזו, עליה לעמוד בחובות מסוימים. למשל, התקשרות במכרזים ועמידה בכללי המנהל התקין. כמו כן, על מנת שחוזה עליו הרשות חתומה יהיה תקף, עליו לעמוד בכללים מסוימים כגון חתימת ראש המועצה והגזבר. לחוזה לא יהיה תוקף אלמלא תנאים אלו והוא יהיה בגדר חוזה פסול. דוגמא לדיון בשאלה מה דינו של חוזה פסול זה ניתן לראות בפסק הדין דנא.

 

רקע


במקרה דנן, בית המשפט דן בערעור שהוגש על החלטת בית משפט השלום בחיפה, בה נקבע שמשיבה, רשות מקומית בארץ, קיבלה שירותי נט"ן ממד"א ולכן היה ראוי לחייבה בגין שירות זה. אולם, בית משפט השלום דחה את התביעה לחיוב המשיבה בתשלום ההוצאות מאחר והודעת ההצטרפות שנשלחה לא עמדה בתנאי סעיף 193 לצו המועצות המקומיות. כלומר, ההסכם בין המשיבה למבקשת – מד"א, כלל לא היה תקף והיה בגדר חוזה פסול. כמו כן, הערכאה הדיונית קבעה שלא היה ניתן לחייב את המשיבה בתשלום מכוח מקור אחר. שכן, אין אפשרות להחיל נגד המשיבה את הדין הכללי, על מנת שלא לרוקן מתוכן את סעיף 193 לצו. על כך הוגש ערעור.


לטענת מד"א, הודעת ההצטרפות חייבה את המשיבה מאחר והראשונה סיפקה לאחרונה שירותי נט"ן במשך שנים ארוכות על בסיסה. כמו כן, גם המשיבה ראתה עצמה מחויבת להודעה ושילמה למד"א בגין השירות במשך חלק מהשנים בהם הוא ניתן. מנגד, המשיבה ביקשה להותיר את פסק הדין שניתן בעניינה על כנו.


בית המשפט – הרשות המקומית פעלה שלא בתום לב


השאלה העיקרית שעמדה בפתחו של בית המשפט בערעור זה הייתה מה היו תוצאותיו האזרחיות של הסכם לא חוקי, שנחתם בין רשות מקומית לאזרח ונעשה בניגוד לצו המועצות המקומיות והאם היה ניתן להחיל עליו את הדין הכללי.


השופטת קבעה שלא היה ספק שמד"א פעלה על פי החוק. היא הסתמכה על הודעת ההצטרפות, סיפקה שירותים וקיימה התחייבויותיה, חרף הפרת ההסכם על ידי המשיבה באי תשלום העלות. לעומת זאת, נקבע שהתנהגות המשיבה עת החליטה להפסיק מתן תשלום למד"א, חרף קבלת השירות ואכיפת ההסכם במשך 13 שנים קודם לכן, הוותה חוסר תום לב. כמו כן, נקבע שהמשיבה ניצלה לרעה את העובדה שמד"א המשיכה לספק את השירות החשוב, בהיעדר כל תמורה בגינו.


בסופו של דבר, השופטת פסקה שבאיזון שבין התכלית של צו המועצות המקומיות והאינטרס הציבורי שבהגשמתו, מול שמירה על זכויותיה של מד"א, ידה של האחרונה הייתה על העליונה. זאת משום שמד"א קיימה התחייבויותיה במשך שנים רבות והסתמכה על התחייבות המשיבה, בעוד שהאחרונה נהגה בחוסר תום לב וניצלה את המצב לרעה. השופטת הדגישה שהתנהגות המשיבה הצדיקה מתן הוראה לקיום החוזה ותשלום בגין השירות, מכוח חובת תום הלב הכללית, הוראות חוק החוזים ודיני עשיית עושר ולא במשפט.