ראש ההוצאה לפועל קבע כי בסמכותו להורות על איחוד תיקי תאגיד. לטענת חלק מהזוכים במקרה זה, הוראות החוק לא נקטו בלשון מפורשת ממנה היה ניתן ללמוד על סמכות זו של ראש ההוצאה לפועל. עם זאת, הן מפסקי הדין השונים והן מלשון הפסיקה, לא היה ניתן להסיק כי לא הייתה קיימת סמכות זו.
יש לכם שאלה?
פורום גביית חובות | שיקים חוזרים
במקרה דנן, נידונה סמכותו של ראש ההוצאה לפועל לאחד תיקי עירייה. בהחלטה שניתנה באפריל 2006, הורה ראש ההוצאה לפועל על איחוד תיקיה של עיריית באקה אל גרביה החייבת. הפעולה נעשתה בלי צו איחוד תיקים, אלא כאמצעי טכני לריכוז הבקשות שהוגשו בעניין ועל מנת לאפשר לזוכים הרבים למצוא עצמם תחת הוראות חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967, ובפרט סעיף 76. אחד מהזוכים טען כי על פי חוק ההוצאה לפועל לראש ההוצאה לא הייתה סמכות לאחד את תיקייה של העירייה. זאת היות והיא רשומה כתאגיד, על פי החוק. על טענה זו, השיב ראש ההוצאה לפועל.
החלטה
לשיטתו של ראש ההוצאה לפועל, לא היה בנמצא פסק דין אחד שקבע כי אין לו סמכות לאחד תיקי עירייה. מנגד, גם לא נמצאו פסקי דין שקבעו כי לראש ההוצאה לפועל סמכות להורות על איחוד תיקי עירייה. אולם, ממכלול פסקי הדין עלה כי בתי המשפט נהגו להחזיר לראש ההוצאה לפועל את הדיון בתיקים שונים שאוחדו.
כלומר, היה ניתן להניח כי לראש ההוצאה לפועל נתונה הסמכות להורות על איחוד תיקי רשות מוניציפאלית. שכן, אחרת בית המשפט לא היה מורה על החזרת הדיון לראש ההוצאה לפעול בתיקים בהם לא הייתה לו סמכות. עם זאת, בר"ע 1966/04, אמר השופט באמרת אגב כי ראוי שלא יהיה איחוד תיקים לגופים ורשויות המייצגות את השלטון, לרבות השלטון המקומי. על כן, היה על ראש ההוצאה לפועל לבדוק ראשית טענה זו.
ההוראות המסדירות את סוגיית איחוד התיקים מתחילות בסעיף 74א לחוק ההוצאה לפועל. על פי הסעיף, חייב רשאי לבקש איחוד תיקים תלויים נגדו. הגדרת "חייב" בחוק אינה מוציאה מגדרי תחומה תאגיד, מסוג כלשהו. בנוסף, החוק מעניק לראש ההוצאה לפועל סמכות לקבוע צו תשלומים ביחס לחוב בו חב תאגיד. ביחס לחייבים אחרים, הסמכות מסורה למנהל בתי המשפט. לכן, משהופקדה הסמכות לקביעת צו תשלומים לתאגיד חייב לראש ההוצאה לפועל, ומשהופקדה בידו הסמכות להורות על פתיחת תיקי איחוד, ניתן היה ללמוד כי באפשרותו לקבוע איחוד תיקים לחייב שהינו תאגיד. על כן, ראש ההוצאה לפועל קבע כי ניתנה לו הסמכות לתת צו איחוד לבקשת החייב שהיה במקרה זה, תאגיד.
לא זו אף זו, הסמכות האמורה עלתה בקנה אחד עם תכליתו של חוק ההוצאה לפועל. נקבע כי מטרת החוק הינה יצירת מנגנון אשר באמצעותו יתאפשר לזוכים לגבות את חובותיהם ולממש פסקי דין אשר ניתנו לטובתם באופן יעיל וזריז. בנוסף, לחוק תכלית נוספת שהיא הגנה על חייבים אשר מצבם הכלכלי אינו מאפשר להם לפרוע את חובותיהם. מטרתה של התכלית הראשונה הינה הגברת האמון בשלטון החוק באמצעות הוצאה לפועל אפקטיבית של פסק הדין. מאידך גיסא, מטרתה של התכלית השנייה היא למנוע מצב בו החייב הופך לנטל על החברה, על ידי הפעלת מנגנון גבייה יחסי. בהתנגשות בין המטרות השונות, יש לאזן ביניהן תוך מתן משקל נכבד לאינטרס של הזוכה בביצוע פסק הדין לטובתו.
אולם, למרות קיומה של הסמכות בידי ראש ההוצאה לפועל, היה עליו לבדוק את האפשרות להפעילה. קרי, סעיף 74ו לחוק קובע מספר תנאים מצטברים שבהתקיימם אין אפשרות לדון בבקשת איחוד. לכאורה, החייבת לא קיימה את אחד מהתנאים שכן היא לא שילמה חלק מהתשלומים המחייבים בסך 1.2 מיליון ₪. עם זאת, ראש ההוצאה לפועל קבע כי היה מדובר בפגם מהותי אשר היה ניתן לריפוי על ידי מתן הוראה לתקנו. כלומר, באמצעות הפקדת הסכומים האמורים. בסופו של דבר, נקבע כי לראש ההוצאה לפועל הייתה סמכות לאחד את התיקים במקרה זה, גם בהיעדרו של צו איחוד. עם זאת, הוא נמנע ממתן צו איחוד ועיכוב הליכי החייבת.
עודכן ב: 18/10/2012