ערבות בנקאית אוטומטית הינה ערבות עצמאית, שאינה קשורה לעסקת היסוד במסגרתה היא נמסרה. על כן, מימוש ערבות זו אינו תלוי בהכרעה במחלוקות שמקורן בעסקת היסוד. בדרך זו, ניתן להבטיח את מטרתה של הערבות האוטומטית, שהיא מתן האפשרות לפרוע חובות במהירות ובפשטות, תוך הגברת היציבות והוודאות בחיי המסחר. אולם, הפסיקה הכירה בשני חריגים לעיקרון זה: חריג המרמה וחריג הנסיבות המיוחדות. מטרת חריגים אלו להגן על החייב ולמנוע מימוש ערבות בנקאית כאשר דרישת בעל החוב נגועה במרמה או בחוסר תום לב. דוגמא לדיון בחריגים אלו, ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
פורום גישור ובוררות
פורום גביית חובות
פורום בתים משותפים
במקרה דנן, בית המשפט נדרש להכריע בשאלה האם התקיים אחד מהחריגים שנקבעו בפסיקה למניעת מימושה של ערבות בנקאית אוטומטית. הרקע לתביעה כדלקמן: במהלך מאי 1991, הצדדים התקשרו בהסכם במסגרתו המשיבה רכשה מהמבקשות שתי קומות בבניין אשר היה עתיד להיבנות על קרקע אותה האחרונות חכרו לדורות מהמנהל. במסגרת ההסכם, המבקשות התחייבו להעביר 38% מזכויותיהן במקרקעין על שם המשיבה ולפעול לרישום הבית כמשותף. הלכה למעשה, הבניין נבנה על המקרקעין והמשיבה קיבלה חזקה בחלקים שרכשה, וגם הזכויות הועברו על שמה. אולם, הבניין לא נרשם כבית משותף.
הליכי הבוררות
במהלך השנים, המבקשות והמשיבה ניהלו בוררות סביב נושא זה. במסגרת הבוררות, המבקשות מסרו למשיבה ערבויות בנקאיות נגד התמורה שקיבלו. סכומים אלו הופחתו מידי פעם, לפי תנאים שנקבעו מראש. הערבות שעמדה במרכז דיון זה הוצאה במהלך שנת 1993 באמצעות בנק הפועלים. במועד הדיון דנן, שוויה היה 400,000 ₪. יש לציין שבין הצדדים לא הייתה מחלוקת באשר לעובדה שהיה מדובר בערבות בנקאית אוטומטית.
בשנת 2006, המשיבה פנתה לבנק הפועלים וביקשה לחלט את הערבות. דרישה זו הוצגה לאחר משא ומתן שנוהל מול המבקשות באשר לרישום הבניין כמשותף. אולם, המבקשות ביקשו למנוע את חילוט הערבות. לשיטתן, טענות המשיבה למימוש הערבות היו כוזבות, סחטניות ועלו לכדי חוסר תום לב ומרמה. שכן, נטען שמטרתה של המשיבה הייתה לסחוט מהמבקשות כספים שלא כדין.
האם יש לממש את הערבות?
לאחר בחינת טענות הצדדים לגופן נקבע שהסכסוך בין בעלי הדין היה חוזי. קרי, המבקשות דרשו את השבת הערבות לידיהן לאחר שמולאו כל תנאי החוזה. אולם, בפועל, לא כל תנאי החוזה מולאו – הבניין לא נרשם כבית משותף. על כן, המשיבה טענה שהייתה לה זכות חוזית להחזיק את הערבות, והמבקשות אף הכירו בכך במסגרת ההסכם שנחתם בעבר. הלכה למעשה, השופט הדגיש שהסכסוך בין הצדדים נסב סביב פרשנות החוזה.
כך או כך, נקבע שהתנהגותה של המשיבה לא עלתה לכדי חוסר תום לב קיצוני שהצדיק את הפעלת החריג לכלל של מימוש הערבות האוטומטית. עוד נקבע שהתנהלות המשיבה לא עלתה לכדי מרמה, נקמנות או שיקולים זרים שהצדיקו את הפעלת החריג של מימוש הערבות. בסופו של דבר, השופט קבע שלא הייתה כל עילה למנוע את מימוש הערבות והתביעה נדחתה. עם זאת, הודגש שלמבקשות הייתה אפשרות להגיש תביעה כספית לקבלת הכספים חזרה, על סמך עילה חוזית.
עודכן ב: 04/11/2012