במסגרת פוליסת ביטוח נהוג לכלול סעיף "השתתפות עצמית", במסגרתו מחויב המבוטח בסכום מסוים כל עת שבוחר הוא להפעיל את פוליסת הביטוח. המקרה שלפנינו בוחן את עמדת בית המשפט בנוגע לחובה לשאת בתשלום השתתפות עצמית כאשר נמצא במסגרת ההליך המשפטי כי המבוטחת כלל לא נשאה באחריות כלפי הנזק הנתבע.
יש לכם שאלה?
המשיבה, הפניקס חברה לביטוח בע"מ, ביטחה את המבקשת, חברת בנייה, בפוליסה שכיסתה נזק אשר עשוי היה להיגרם לצדדים שלישיים עקב עבודות שביצעה.
במסגרת העבודות, הוגשה תביעה כנגד המבקשת, והמשיבה ייצגה אותה בבית המשפט ונשאה בהוצאות המשפט. במסגרת פסק הדין, נדחתה התביעה כנגד המבקשת, ונפסקו לה הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.
המשיבה הגישה כתב תביעה כנגד המבקשת, במסגרתו טענה כי מכוח פוליסת הביטוח היא הייתה זכאית לשיפוי מהמבקשת בגובה ההשתתפות העצמית שנקבעה בפוליסה (5,000$), וזאת בשל הוצאות המשפט שהיו בפועל, בניכוי הסכום אשר נפסק על ידי בית המשפט. המשיבה גרסה כי "השתתפות עצמית" לפי הפוליסה נדרשה כאשר שולמו כספים על ידה בגין כל נזק שנגרם לניזוק. לדידה, לא היה נפקא מינה אם המבקשת הייתה אחראית לנזק, שכן הפוליסה הופעלה עם התחלת טיפולה בתביעה.
המבקשת טענה בכתב ההגנה ובדיון הראשון בתובענה כי לא קמה חובת השתתפות עצמית מכוח הפוליסה, מקום בו נדחתה התביעה כנגדה, ולא שולמו כספים על ידי המבוטחת לתובע. במקביל, הגישה המבקשת בקשה לסילוק התביעה על הסף מכוח סעיף 101א(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.
האם חלה על המבקשת חובה לשאת בהשתתפות עצמית גם כאשר לא נמצאה אחראית לנזק?
סעיף 66 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א-1981, שהינו סעיף קוגנטי, קובע שגם מבוטח שהתביעה נגדו נדחתה זכאי לשיפוי מהמבטחת בגין הוצאות שהוציא, אולם אינו קובע האם חלה חובת תשלום השתתפות עצמית מכוח הפוליסה. מכיוון שכך, השופטת פנתה לחוק החוזים, אשר קובע בסעיף 25 שאת החוזה יש לפרש לפי אומד דעת הצדדים כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובהתאם לנסיבות.
השופטת קבעה כי לפי נוסח הפוליסה, חלה חובה על המשיבה לשאת בהוצאות הגנת המבקשת בפני כל תביעה הנובעת ממקרה שמכוסה על ידי הפוליסה.
פוליסת הביטוח הגדירה את ה"השתתפות העצמית" כסכום בו תישא המבוטחת (המבקשת) "עקב נזק המכוסה לפי פוליסה זו". אולם, "נזק" הותנה בכך שהמבקשת תישא באחריות לו. מכאן, השופטת הסיקה כי בהיעדר נזק אשר נגרם באשמת המבוטחת, לא התקיימה חובת השתתפות עצמית לפי הפוליסה.
יתרה מכך, השופטה ציינה כי גם אם לא ניתן היה להגיע למסקנה זו ישירות על ידי הפרשנות המילולית של פוליסת הביטוח, הלכה היא כי במקרה של מספר פרשנויות אפשריות יש לפרש את החוזה כנגד מנסחו. במקרה זה, המשיבה היא שניסחה את פוליסת הביטוח, ולכן היה לקבל את הפרשנות לרעתה.
בנוסף, השופטת גרסה כי מתוך שיקולי מדיניות משפטית, ובכדי לא למנוע תמריץ של המבוטח למנוע נזק עתידי המכוסה בפוליסה או לפגוע בשיתוף הפעולה שלו עם המבטחת, היה עליה להגיע לאותה תוצאה משפטית.
לסיכום, בית המשפט קבע שלא התקיימה חובת השתתפות עצמית על המבקשת. לפיכך, בית המשפט קיבל את הבקשה לדחיית התביעה על הסף.
.jpg)
