רשלנות בבדיקות הריון ותביעה בגין הולדה בעוולה

הולדה בעוולה היא עוולה נזיקית חדשה יחסית בעולם משפט הנזיקין הישראלי (והכלל עולמי). מדובר במצב שבו הורים מגישים תביעה כנגד רופא או בית החולים בטענה שהרופאים אשר טיפלו באישה במהלך ההריון פעלו ברשלנות רפואית שהביאה ללידת ילד הסובל מפגמים קשים. בדרך כלל, הילד עצמו (באמצעות הוריו) מגיש תביעה נוספת המצורפת לתביעה זו על "חיים בעוולה". כלומר הטענה המרכזית היא "טוב מותי מחיי" - הן ההורים והן הילד למעשה מצהירים כי היה עדיף להם שהילד לא ייוולד בשל החיים הקשים להם הוא "זכה". להלן דוגמא למקרה כאמור.

יש לכם שאלה?

פורום רשלנות בניתוח | רשלנות רפואית בניתוחים פלסטיים
פורום רשלנות רפואית בלידה

תינוק נולד עם תסמונת גולדנהר (תסמונת מקרית שאינה גנטית) אשר בגינה הוא סובל מליקויים גופניים במוח, בפנים ובגולגולת. מהלך ההיריון היה תקין, בוצעו לאם בדיקות שונות, והלידה עצמה הייתה רגילה. התסמונת התגלתה רק לאחר מכן. הילד עבר ניתוחים וטיפולים רבים ואף הוכר כנכה 100% לצמיתות על ידי המוסד לביטוח לאומי.

האם העדר רשומה רפואית?

ההורים הגישו תביעה כנגד הרופא שביצע את הבדיקות לאם ולא זיהה את המום, כנגד בית החולים וכנגד קופת החולים. הם טענו, כי התסמונת לא אותרה (למרות שהייתה ניתנת לאיתור) בשל התרשלות הרופא והילד נולד עם המומים וסבל וימשיך לסבול מהם כל חייו. ההורים הביאו עדות מומחה שחיזקה את טענתם. הנתבעים הביאו גם הם חוות דעת של מומחה לפיה הבדיקות לא יכולות לזהות את כל המומים האפשריים, וכך היה במקרה דנן.

בנוסף, התובעים טענו כי אי תיעוד הבדיקה הסב להם נזק ראייתי. דהיינו, נטען כי התובעים לא היו יכולים להוכיח שהיה אפשר לגלות את המומים במהלך הבדיקה. יודגש כי אם היה מתברר שנגרם נזק ראייתי לתובעים, המשמעות הייתה כי נטל ההוכחה עובר אל הנתבעים. עם זאת, במקרה דנן, התובעים לא הראו שאי תיעוד הבדיקה הוא דבר שלא היה נהוג והיווה לכאורה חריגה מסטנדרט סביר עת קרות המקרה. בית המשפט הדגיש כי תביעות בגין רשלנות רפואית נבחנות בהתאם לפרקטיקה הרפואית שהייתה נהוגה בקהילה המקצועית בתקופה נשוא התובענה (ולא בתקופה בה מתנהלים הדיונים בתביעה בפועל). במקרה הנ"ל, הוכח על ידי הרופאים כי לא היה נוהג לתעד את הבדיקות ולכן לא התקבלה טענת התובעים בהקשר זה.

רשלנות הרופא, האמנם?

ביחס להתרשלות הרופא. בית המשפט קבע כי הרופא "צריך היה לחשוד" לאור הממצאים שעלו בבדיקה ולערוך בדיקות נוספות. אי לכך, נקבע כי הרופא התרשל באי עשותו כן. יודגש כי לפי ההלכה, המזיק חייב לנהוג כפי שאדם סביר במצבו היה נוהג, ואין עליו חובה למנוע כל סיכון שהוא. הסבירות תיבחן לפי שיקולי מדיניות משפטית כמו העלות הנדרשת למניעת הנזק ואינטרס החברה בביצוע המעשה המזיק למול ההסתברות לקרות הנזק. הבדיקה במקרה דנן נערכה לאחר בחינת ההסתברות למציאת מומים מיוחדים (דבר המצריך עלות נוספת) ביחס לתקציב הרפואה הציבורית, דבר שמשקף רמת זהירות ראויה ורצויה המאפשרת מתן שירות רפואי סביר לכלל האזרחים. כלומר, הבדיקה הייתה סבירה, בהתאם לנהלים ולנוהג הסביר ולא היה בה כל התרשלות. כמו כן, בית המשפט השתכנע שדובר בממצא אשר קשה לאתרו בתקופה מוקדמת של ההיריון.

האם הרופא היה צריך להפנות את התובעים לבדיקות נוספות?

התובעים טענו בנוסף כי הנתבעים התרשלו בכך שהם לא הפנו אותם לבדיקות נוספות, אפילו כחלק מרפואה פרטית. לטענתם, אם הם היו מופנים לבדיקות כאמור, הם היו מבצעים את הבדיקות ומפסיקים את ההיריון. בית המשפט עמד על כך שהחובה למסור למטופל פרטים על דרכי הטיפול מוטלת על הרופא המטפל ולא על הרופא המבצע בדיקות. ביחס לסוגית ההסכמה מדעת: סטנדרט הגילוי לצורך קבלתה של הסכמה מדעת לטיפול נקבע לפי צרכי המטופל לקבל מידע - צרכים הנקבעים לפי קנה מידה אובייקטיבי.

ביחס לסוגיית הקשר הסיבתי ציין בית המשפט, כי מדובר בסוגיה מוסרית סבוכה. השאלה הנבחנת היא האם המטופל היה נוהג אחרת, כלומר לאחר קבלת המידע היה בוחר לקבל טיפול אחר או לעבור בדיקה אחרת. כמו כן עולה שאלה האם עצם חייו של הילד הם נזק שניתן לתבוע בגינו. עילת תביעה זו הוכרה בבית המשפט העליון כזו החלה רק במקרים נדירים בהם המום חמור מאוד. במקרה דנן, בית המשפט קבע לאור הראיות, כי לא ניתן היה (או קשה מאוד היה) לאתר את המומים בילד במהלך הבדיקות השגרתיות, מאחר שמדובר בתסמונת די נדירה שלא הייתה ניתנת לאבחון עת ביצוע הבדיקה בילד התובע (אמצע שנות ה-90). לאור כל אלו נדחתה התביעה.
לסיכום, העילה הנזיקית של הולדה בעוולה הוכרה בעולם ובמשפט הישראלי כעילה אשר ניתן לתבוע בגינה בנזיקין. עם זאת, תביעות כאלו לרוב יידחו ויתקבלו אך ורק במקרים חריגים בהם יוכח קשר סיבתי הדוק בין התרשלות הרופאים ובין אי איתור הפגמים בעובר. זאת, בשל הבעיות המוסריות הנלוות להכרה בכך שלמעשה עבור אדם מסוים, עדיף מותו מחייו.