במקרים רבים, צדדים אשר נקלעים למצב של מחלוקת משפטית פונים להליך בוררות, וחותמים במסגרתו על הסכם בוררות מחייב. במקרים בהם אחד הצדדים הינו רשות מקומית, כפוף הסכם הבוררות לעקרונות משפט המנהל הציבורי ולפקודת העיריות ודרישותיה. המקרה דנן מציג את עמדת בית המשפט כאשר הסכם הבוררות אינו עומד בכלל התנאים הצורניים והדרישות המחייבות להסכם של העירייה.
יש לכם שאלה?
המבקשת, חברה לביצוע עבודות הנדסה אזרחית, זכתה במספר מכרזים של המשיבה, עיריית נהריה, לביצוע פרויקטים שונים בעיר בשנים 1998-2000. במהלך ביצוע פרויקט בשם "מדיעטק", נתגלעו חילוקי דעות כספיים בין הצדדים בנוגע לביצוע של עבודות נוספות אשר חרגו מהמסגרת המקורית של הפרויקט.
בשנת 2003 התקיימו בחירות בעיר נהריה, וראש העיר הנבחר חתם, במועד שאינו ידוע, על הסכם בוררות עם המבקשת לצורך הסדרת המחלוקת. מסמך זה, שכותרתו "הסכם בוררות", נשא את סמל עיריית נהריה, אולם לא נשא את תאריך החתימה, וכן כלל את חתימת ראש העיר בלבד, ללא חותמת העירייה. בשנת 2005, בית המשפט העליון הכריז על ביטול תוצאות הבחירות של שנת 2003, לאור שחיתות שהתגלתה, וראש העיר אשר חתם על ההסכם לא נבחר בשנית לתפקיד.
העירייה טענה כי היות ההסכם חסר את חותמת העירייה את חותמת הגזבר, וכן העובדה שוועדת הכספים שלה לא אישרה את ההסכם, הביאו למסקנה כי ההסכם הינו חסר תוקף, ולא חייב את העירייה. מנגד, המבקשת טענה שההסכם היה מחייב, וכי המשיבה התחמקה בחוסר תום לב מהליכי הבוררות. בתוך כך טענה המבקשת לחוב של מיליוני שקלים של המשיבה, בגין ביצוע העבודות הנוספות.
הכרעת בית המשפט
מבחינה עובדתית, בית המשפט הכריע על פי העדויות והראיות שהובאו בפניו כי הסכם הבוררות נחתם על ידי ראש העיר לאחר ביטול תוצאות הבחירות על ידי בית המשפט העליון, בתקופת עשרת הימים אשר נותרו עד לתום כהונתו. בנוסף, בית המשפט קבע כי ראש העיר החליט לבדו לחתום על הסכם הבוררות, טרם קיבל הסכמה לכך מגזבר העירייה, מהנדס העיר או עורך דינה, ורק בשלב מאוחר יותר הציג להם את ההסכם כעובדה מוגמרת.
השופט קבע כי הסכם הבוררות היה כפוף לתנאי סעיף 203(א( לפקודת העיריות, אשר הציב דרישות צורניות נוקשות לאישורו של הסכם עליו חתומה העירייה, וזאת במטרה להבטיח שימוש זהיר ומבוקר בכספי ציבור. כך, השופט קבע כי דרישת החתימה בחותמת העירייה לא הייתה ראייתית בלבד, אלא קונסטיטוטיבית, ובלעדיה בית המשפט לא רשאי היה לתת תוקף להסכם. יתרה מכך, נסיבות חתימת הסכם הבוררות, בעת "תקופת התפר" של כהונת ראש העיר בה היקף סמכויותיו לא היה חד משמעי, לא יכולות היו לרפא פגם זה בהסכם. כמו כן, השופט פסק כי התכחשות העירייה להסכם הבוררות לא העיד על חוסר תום ליבה.
לאור כל האמור לעיל, בית המשפט דחה את התביעה ופסק כי ההסכם בין הצדדים היה חסר תוקף משפטי, ולא היה בו כדי לחייב את המשיבה, כפי שטענה המבקשת.
