על עורכי הדין בישראל קיימות לא מעט חובות, וביניהן: חובת המסירות, חובת הנאמנות וחובת המקצועיות. כחלק מחובות אלו, עורך הדין אשר לקח על עצמו את הטיפול בלקוח אינו רשאי להפסיק את הטיפול בכל עת בה הוא חפץ. כך למשל, בכלל 13(א) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו - 1986, נקבעו מספר מקרים נקודתיים בהם יכול עורך הדין להפסיק את הייצוג. גם על הפסקה בדרך המנויה בכללים אלו מוטלות לא מעט מגבלות, ובין היתר – דרישה כי בית המשפט יאשר את השחרור מהייצוג אם החלה ההתדיינות בבית המשפט. בפרשה הנידונה עורך דין החליט להפסיק לייצג את התובעים על דעת עצמו, ובית המשפט נדרש לקבוע האם עורך הדין הפר את הסכם הייצוג בכך או אם לאו.

 

יש לך שאלה?

פורום תביעה אזרחית

פורום נזיקין

פורום מיסוי מקרקעין

פורום מקרקעין


העובדות


התובעים פנו במהלך שנת 1999 למשרד עורכי הדין של הנתבע למען קבלת ייעוץ בנושא פטור ממס שבח הנוגע לדירת מגורים. על פי כתב התביעה, התובעים טענו כי פעלו לפי הוראות הנתבע, אך למרות זאת חויבו בפועל בתשלום מס השבח. עקב כך, הצדדים החליטו על הגשת ערר בנוגע להחלטת רשות המיסים, וסוכם בין הצדדים על שכר טרחה גלובאלי בסך 10,000 דולר. בפועל, הנתבע התפטר מהייצוג לאחר שהגיש את הערר אך טרם הדיון וההכרעה בו. לפיכך, התובעים תבעו את הנתבע בהליך זה על קבלת שכר הטרחה ששולם לו.

 

הנתבע תבע בתביעה נגדית את תשלום שעות עבודתו - שעות הייעוץ המשפטי והעבודה טרם הגשת הערר. סכום זה היה בסך 98,782 שקלים. התובעים טענו שלאחר שעורך הדין טעה בייעוץ שנתן, לא היה ראוי לחייבם בגינו. לפיכך, טענתם הייתה כי התשלום היחידי שעליו סוכם הוא התשלום בגין הגשת הערר, 10,000 דולר בלבד.  

 

קבלת התביעה


השופט ציין כי הנתבע בחר שלא להעיד בבית המשפט ואף לא הגיש תצהיר מטעמו שנגד את דברי התובעים. לפיכך, הוחלט לקבל את גרסת התובעים, ונקבע כי "הסכם שכר הטרחה היה: תשלום בסך 10,000 דולר ומע"מ, עבור הטיפול בערר בלבד, וללא חיוב עבור עבודות שקדמו להגשת הערר".


השופט ציין כי עקב התפטרות משרד הנתבע מייצוג התובעים, אלו "נדרשו להעמיד במהרה עורך דין אחר שילמד את כל החומר הדרוש, יגיש את תצהיריהם וייצג אותם בהמשך ההליך". כן צויין כי בפועל התובעים שילמו לעורך הדין החדש שכר בסך 10,000 דולר. בעניין זה, נפסק כי משרד הנתבע הפר את ההסכם עם התובעים ללא כל הצדקה, וזאת בעוד שההליך היה בעיצומו. למרות התנהגות זו של משרד הנתבע, השופט ציין לטובה את התנהלות ההתובעים, שעמדו מאחר ההתחייבות שלהם לשלם את שכר הטרחה עליו סוכם. בהקשר זה, נטען כי "הנתבע לא הראה דבר שהתובעים עשו, אשר היה בו כדי להכשיל את עבודתו כבא-כוחם", וכי לא הייתה סיבה אמיתית להתפטרותו.

 

התנהלות הנתבע


בא כוח הנתבע טען כי יחסי האמון שבין עורך הדין ללקוח אמורים להיות הדדיים, וכי כאשר למשרד הנתבע הייתה תחושה שיחסי האמון התערערו – הלה היה זכאי להפסיק את הייצוג. בעניין זה, השופט הדגיש כי "יש לבחון, בכל מקרה לגופו, מה היה הרקע להתערערות הנטענת של האמון בין עורך הדין ללקוחו, ומה הייתה הסיבה למחלוקת ביניהם. הלקוח פונה אל עורך הדין לצורך שירות מקצועי, בתחום שעורך הדין מתמחה בו, ואשר הלקוח אינו בקיא בו. על כן אין ניתן לגזור גזירה שווה בין עורך הדין לבין הלקוח, ככל שמדובר ב'אמון' בתחום המקצועי משפטי. אפשר שהלקוח 'יאבד את האמון' בעורך הדין מסיבות שאינן מוצדקות, מבחינה מקצועית, ועל כן יחליט להפסיק את הייצוג, וזו זכותו. לעומת זאת, עורך דין שאמון על מקצועיותו ועל איכות השירות המשפטי שהוא נותן ללקוחו, אינו 'מאבד את האמון' בלקוח, רק מתוך כך שללקוח יש טענות כלפי אותו טיפול".


לאור האמור, נקבע שלנתבע לא הייתה הצדקה להפר את ההסכם, וכי "בנסיבות אלה זכאים התובעים להשבת הסכומים ששילמו לנתבע, הן כהשבה לאחר ביטול, על פי סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970, והן כפיצוי בגין הנזק שנגרם להם כתוצאה מהפרת ההסכם על ידי הנתבע, על פי סעיף 10 לחוק האמור".


לבסוף, בית המשפט חייב את הנתבע לשלם לתובעים את סכום התביעה, סך של 59,020 שקלים, לרבות שכר טרחה של עורך הדין ששכרו התובעים בסך 12,000 שקלים.