לפי סעיף 51(א)(2) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד - 1984, בית משפט השלום מוסמך לדון בתביעות אזרחיות עד לסכום של 2,500,000 שקלים. סכומים הגבוהים מסכום זה הינם בסמכותו של בית המשפט המחוזי. בפרשה הנידונה בית המשפט היה צריך להחליט אם לקבל את התביעה, או לדחותה, היות והתובעים בהליך זה לא ציינו את סכום התביעה – אשר לטענת הנתבעים היה גבוע מהסכום המרבי.
יש לך שאלה?
המשיבים 2-1 בהליך זה היו המנהלים של עזבון המנוח סימן טוב, כאשר העזבון כלל בין היתר מקרקעין בפתח תקווה. בפועל, המשיבים התקשרו עם המבקשים בהסכם קומבינציה, לפיו המשיבים יקבלו 35 דירות בתמורה לכך שיאפשרו למבקשים לבנות 112 יחידות דיור על המקרקעין האמורים.
טיעוני הצדדים
כפי שנטען בכתב התביעה, המשיבים מכרו את דירות העזבון במחיר נמוך ממחיר השוק, ובכך פגעו במכירת הדירות וברווחיה של המבקשת 1, חברת הבניה. כמו כן, נטען כי המתווך אשר מכר את דירות המשיבים, הוא המשיב 3 בהליך זה, הסית את הרוכשים לרכוש רק את דירות המשיבים, תוך שהוא פגע בשמה הטוב ובמוניטין של המבקשת 1. לפיכך, המבקשים עתרו לשורה של סעדים, וביניהם: להצהיר כי המשיבים 2-1 הפרו את חובת הנאמנות שחבו על פי הסכם הקומבינציה, וכי הם פוגעים באופן מכוון ברווחיות המבקשת 1. כמו כן, בית המשפט התבקש להוציא צו מניעה האוסר על המשיבים לפרסם הדירות במחירים נמוכים ממחירי השוק וממחירי המבקשת 1.
מנגד, המשיבים הכחישו את טענות המבקשים, ובעיקר נטען כי כל צד היה רשאי למכור את הדירות במחיר שהוא ראה לנכון. כמו כן, נטען כי הסיבה למכירת הדירות במחיר מוזל, נבעה מהצורך המיידי לפרוע את ההלוואה שנטל העזבון למימון הפרויקט. כמו כן, המשיבים טענו לחוסר סמכות עניינית לבית המשפט, היות ושוויין של ארבע הדירות אשר לגביהן התבקש צו המניעה היה 4 מיליון שקלים, סכום העולה על הסכום שלגביו יש לבית משפט השלום סמכות. מנגד, בעניין זה המבקשת טענה כי היה מדובר בתביעה ל'שימוש במקרקעין', וככזו – לבית המשפט סמכות דיון לפי סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984.
ההכרעה
השופט ציין בראשית דבריו בקצרה: "הפכתי שוב ושוב בתביעה ולא מצאתי כיצד יכולה היא להיכנס תחת המטריה של 'שימוש במקרקעין'". כמו כן, השופט הסכים עם המשיבים לגבי כך שסמכותו העניינית של בית המשפט נגזרת מסכום התביעה או משווי נושא התביעה, וזאת לפי סעיף 51(א)(2) לחוק בתי המשפט. לפיכך, וגם על פי תקנה 9(9) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, היה על המבקשים להוכיח כי בית המשפט מוסמך לדון בתביעה – כלומר, להוכיח כי סכום התביעה המתבקש היה תחת סמכותו של בית המשפט.
השופט קבע כי "ב"כ המבקשת לא ציינה מהו שווי התביעה והסעדים שהתבקשו בכתב התביעה, ולא ניתן ללמוד שווי זה מתוכו". בכך, המבקשים לא עמדו בנטל האמור. טרם מחיקת התביעה, השופט ציין לסיום כי "כאשר התביעה הוגשה, גם בפני בית המשפט, שספק אם הוא מוסמך לדון בה וספק אם ראוי להעבירה לבית משפט אחר, כשהמבקשים אינם טורחים להבהיר ספק זה, וכאשר הוגשה התביעה בהליך בלתי מתאים, וכאשר מתבקש צמצום והבהרה של הסעדים המבוקשים, הרי שהדרך הראויה היא להורות על מחיקת התביעה, באופן שהיא תוגש על פי ההליך המתאים ובפני בית המשפט המוסמך לכך, לאחר שהמבקשים יפרטו כנדרש את שווי התובענה". לאור החלטת בית המשפט, הוחלט על חיוב המבקשים בהוצאות המשיבים בסך 5,000 שקלים.
.jpg)
.jpg)
.JPG)
