חוות דעתו של גרפולוג מומחה
חתימתו של אדם הייתה ועודנה כלי ראייתי חשוב בשיטת משפטנו. במילים אחרות, חתימתו של אדם על מסמך תשמש, במרבית המקרים, כראיה לכך שאותו אדם קרא את המסמך והסכם לתוכנו ולהשלכותיו. מטבע הדברים, פלוני עלול לזייף את חתימתו של אלמוני על מסמך מסוים במטרה להשיג דבר מה. לדוגמה, זיוף חתימה על ייפוי כוח למכירת נכס, יכולה לאפשר למזייף למכור נכס השייך לאדם אחר אשר כלל אינו מעוניין בדבר. לאור זאת, לעיתים נדרש בית המשפט להכריע בשאלה האם חתימה מסוימת היא אכן חתימתו של אדם מסוים, אם לאו. במלאכה מורכבת זו יכול לסייע לבית המשפט הגרפולוג המומחה. גרפולוג הינו מומחה לכתב-יד אשר עשוי לשפוך אור על אמיתות החתימה או כל דבר כתב אחר.
תיאור המקרה
להלן פרשה אשר נדונה בבית המשפט ומסגרתה נעשה שימוש בחוות דעתם של גרפולוגים מומחים. המדובר היה בתובענה אזרחית אשר הוגשה על ידי אישה מבוגרת כנגד אישה שטיפלה בה בעבר וכנגד פקידת בנק. התובעת טענה כי נתבעת 1 (המטפלת) זייפה את חתימה על מספר שקים, ובכך גנבה כ-50,000 ₪. כנגד נתבעת 2 (פקידת הבנק) נטען כי התרשלה בכך שלא הייתה ערה לזיופי החתימות, ובכך אפשרה לנתבעת 1 לבצע את זממה.
טענות הצדדים
התובעת טענה, כאמור, כי חתימתה זויפה על ידי נתבעת 1 על גבם של מספר שקים, פעולה שאפשרה לנתבעת 1 לגנוב כספים מחשבונה של התובעת. את טענתה זו התובעת ביססה באמצעות חוות דעתו של גרפולוג מומחה, אשר היה סבור כי החתימות על השיקים לא היו חתימותיה של התובעת.
מנגד, נתבעת 1 טענה כי החתימות על השקים היו חתימותיה של התובעת עצמה, וודאי לא חתימותיה שלה. נתבעת 2 טענה כי החתימות על השקים דנן, בין אם מזויפות או מקוריות, דמו דמיון רב לחתימותיה האמיתיות של התובעת. דמיון זה, לטענת נתבעת 2, מנע ממנה להבחין בדבר מה חשוד, ולכן לא היה באפשרותה למנוע את גניבת הכספים, ככל שאכן התרחשה. גם הנתבעות הסתייעו בחוות דעת של גרפולוג מומחה, שטען כי החתימות על השיקים זהות לחתימותיה של התובעת.
דיון והכרעה – התביעה נדחתה
בית המשפט האזין לעדויות ולחוות דעתם של המומחים, בחן את טענות הצדדים והגיע לכלל הכרעה. צוין כי מאחר וחוות הדעת של המומחים השונים למעשה איינו זו את זו, הרי שזכותו של בית המשפט להתרשם אף הוא מן הראיות הגרפולוגיות. השופט בחן את המסמכים שלכאורה זויפו, השווה אותם למסמכים מקוריים ומצא כי לא ניתן היה להבחין בשוני בין החתימות. לאור זאת נפסק כי נתבעת 2, פקידת הבנק, כלל לא התרשלה, שכן החתימות נראו ונחזו כזהות למקור. בנוגע לנתבעת 1, המטפלת, פסק בית המשפט כי לא הוכח במאזן ההסתברויות כי אכן זויפו חתימותיה של התובעת, ומשכך, התביעה נדחתה.