דיני חוזים – ביטול חוזה לרכישת יחידת נופש
ישראלים רבים המעוניינים לצאת לנופש אחת לשנה רוכשים זכויות ביחידות נופש בארץ ובעולם. מהותו של הנכס הנרכש היא הקניית זכויות שימוש ביחידת הנופש לפרק זמן קבוע אחת לשנה. לרוב פרק הזמן האמור עומד על מספר ימים, כשבוע לכל היותר. מדובר בעסקה מורכבת הטומנת בחובה הוצאות בלתי מבוטלות. במקרים מסוימים מחליטים רכושי היחידה לסגת מן העסקה ומבקשים לבטלה. חוק הגנת הצרכן מאפשר לעשות כן בתוך 14 יום החל מיום חתימת החוזה. עם זאת, במקרים נוספים חוק החוזים מאפשר לבטל את העסקה במועד מאוחר יותר. לדוגמה,באם הופר החוזה הפרה יסודית, הרי שניתן לבטלו, וכך גם במידה ונפל פגם בכריתתו (הטעייה, או טעות וכדומה).
תיאור המקרה
בפרשה אשר התגלגלה לפתחו של בית המשפט נדונה תובענה אשר הוגשה בידי אישה כנגד חברת התיירות ממנה רכשה יחידת נופש בספרד. עובר לרכישה דנן, החזיקו התובעת ובעלה המנוח יחידת נופש בעיר אילת, אך לא השתמשו בה מזה שנים מספר. בהתאם לכך, במהלך המשא ומתן לרכישת היחידה בספרד הוסכם בין הצדדים כי חברת התיירות "תיקח" את הזכויות ביחידת הנופש באילת ובתמורה לכך תפחית במחירה של יחידת הנופש בספרד. לארח זמן קצר (פחות מ-14 יום), ביקשו בני הזוג לבטל את העסקה, זומנו למשרדי הנתבעת ושם שוכנעו לשנות את העסקה ולקבל הנחה נוספת. לאחר 3 שנים הוגשה התביעה דנן, בה נתבקש בית המשפט להורות כי ההסכם בין הצדדים בטל וכן לפסוק פיצויים לטובת הנתבעת בעבור עוגמת נפש, והוצאות עסקה.
טענות הצדדים
התובעת טענה כי הנתבעת לא פעלה במטרה לעביר לידי את הזכויות ביחידת הנופש באילת, ומשכך, נאלצה התובעת להמשיך ולשם את דמי הטיפול השוטף בנכס. בנוסף, נטען כי גוף כמו חברת התיירות (הנתבעת) כלל לא יכול היה להפוך לבעליה של יחידת הנופש באילת, וזאת בשל התקנון של חברת הנופש שהפעילה את יחידות הנופש בעיר הדרומית. לאור זאת, התובעת טענה כי הייתה רשאית לבטל את החוזה עקב הפרתו או לחילופין בשל כך שהוטעתה בידי הנתבעת.
מנגד, הנתבעת טענה כי התובעת היא זו שהפרה את החוזה בעת שסיכלה את העברת הזכויות ביחידת הנופש באילת, ובכך מנעה מן התובעת לקיים את חיובה. בנוסף נטען כי לא בוצעה כל הטעייה, לכל היותר טעו בני הזוג "טעות בכדאיות העסקה", טעות שלא היה בכוחה להוביל לביטול החוזה.
דיון והכרעה
בית המשפט האזין לטענות הצדדים, בחן את נסיבות המקרה והדין הרלוונטי ומסר את הכרעתו. בית המשפט קיבל את טענותיה של התובעת, וקבע כי הנתבעת הפרה את החוזה בכך שלא ביצעה את חיובה ליטול את הזכויות ביחידת הנופש על כל ההתחייבויות הכרוכות בדבר. יתרה מזו, הנתבעת אף הטעתה את התובעת ובעלה המנוח, בעת שהתחייבה "לקחת" מהם את יחידת הנופש באילת, וזאת משום שידעה היטב כי מבחינה משפטית לא היה בכוחה לעשות כן. לאור העולה מן המקובץ, בית המשפט קיבל את התביעה וציווה על הנתבעת לשלם פיצויים בעבור נזקיה של התובעת, ובכלל זה נזק בלתי ממוני.