תקופת ההתיישנות הכללית בדין האזרחי עומדת על 7 שנים. חשוב לזכור שזוהי ברירת המחדל וקיימים חריגים רבים בהוראות חקיקה שונות. דוגמה לאחד מהחריגים דנן הוא סעיף 96 לחוק השטרות, אשר קובע כי "אין להזדקק לתביעה כנגד מסב על פי שיק, אם חלפו שנתיים מתאריך פירעון השיק". מסב הוא אותו אדם אשר קיבל שיק לפקודתו ובחר להסיבו לטובת אדם אחר, קרי, לשנות את זהות האדם אשר רשאי לפדות את השיק. פעולת ההסבה מתבצעת באמצעות חתימתו של המסב על גבי השיק.
יש לכם שאלה?
פורום גביית חובות
להלן בקשה אשר במסגרתה התנגדה המבקשת לשימוש בשיק שהסבה לטובת גברת נוספת, וזאת משום התיישנות. הרקע לבקשה היה תיק הוצאה לפועל שפתח הבנק המשיב כנגד אישה אשר לזכותה הוסב השיק נשוא בקשה זו. במסגרת תיק ההוצאה לפועל מסרה החייבת את שמה של מסיבת הצ'ק לבנק, והאחרון החל בהליכים כנגדה.
טענות הצדדים
המבקשת, אותה אישה אשר הסבה את השיק הנדון, אשר תאריך פירעונו היה בשנת 1999, טענה כי חלפו השנתיים הקבועות בסעיף 96 לחוק השטרות, ומשכך, לא היה מקום להידרש לתביעת הבנק לפירעון השיק. יתרה מזו, ושלא לצורך, נטען כי חלפו גם 7 שנות ההתיישנות הנהוגות במשפט האזרחי באופן כללי. לאור זאת, נטען כי יש לדחות את בקשת הבנק לפירעון השיק.
מנגד, הבנק השיב כי המבקשת, בעת שהסיבה את השיק, חתמה על גבו בשם השונה משמה האמיתי, שם אשר היווה לא יותר מאשר כינוי. נטען כי על פי החוק, מניין תקופת ההתיישנות נדחה עד אשר נודע לתובע מהי עילת התביעה. בהקשר זה, הבנק טען כי נפסק כבר בעבר ששמו של הנתבע מהווה חלק מעילת התביעה. אי לכך, הבנק טען שלמעשה, רק זמן קצר לפני הבקשה דנן התגלה שמה האמיתי של המבקשת, ומשכך תקופת ההתיישנות בת השנתיים טרם תמה.
הבקשה התקבלה, תקופת ההתיישנות תמה
השופט האזין לטענות הצדדים, בחן את החקיקה והפסיקה ומסר את הכרעתו. ראשית, נבחן הדין החל לעניין התיישנות. השופט קיבל את טענת הבנק כי אכן לא ידע את שמה של המבקשת משום שהאחרונה חתמה בשם השונה משמה האמיתי. עם זאת, נקבע שהבנק יכול היה לעלות על זהותה של המבקשת במידה והיה נוקט במאמצים סבירים.
לא זו אף זו, מחומר הראיות עלה כי הבנק לא עשה דבר על מנת לאתר את המבקשת. יתרה מזאת, אילולא החייבת הייתה מביאה לידיעת הבנק את זהותה של המבקשת, הרי שהאחרונה לא הייתה נחשפת להליכים משפטיים מצד הבנק. בהתאם לכך, נקבע כי הבנק לא נקט אמצעים סבירים לגילוי זהותה של המבקשת, ומשכך לא היה לו להלין אלא על עצמו ולא היה מקום לדחות את מניין תקופת ההתיישנות. כלומר, ההתיישנות תמה. לפיכך, הבקשה התקבלה ונאסר על שימוש בשטר מפאת התיישנותו.
