לבתי המשפט מגיעות תביעות רבות בגין ליקויי בנייה. כלומר, בעיות שהתגלו בנכס לאחר גמר בנייתו או בסיום השיפוץ שנערך בו ובעקבותיהן, לא ניתן לעשות שימוש סביר בחדר בו נמצאים הליקויים, או בבית בכלל. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
במקרה זה, בית המשפט דן בתביעה לחיוב בפיצוי כספי בגין ליקוי בנייה. על פי עובדות המקרה, המערער עבד כקבלן עבודות בנייה ושיפוצים. בשנת 1998, הוא התקשר עם המשיבה בחוזה לבניית חדר נוסף בדירתה. בגין עבודתו, המשיבה התחייבה לשלם לו 19,500 ₪. בגמר הבנייה, בעלי הדין חתמו על הסכם נוסף בו נקבע שאם שכנה של המשיבה יבנה אף הוא חדר נוסף באמצעות המערער, היא תקבל הנחה בסך 1,000 דולר.
רקע
במהלך שנת 2002, המשיבה הגישה תביעה נגד המערער בעילה של ליקוי בנייה. לטענתה, במהלך חודשי החורף, הופיעה בחדר רטיבות ונוצר עובש, כך שנבצר ממנה לעשות במקום שימוש רגיל וסביר. לא זו אף זו, המשיבה טענה שבעקבות הרטיבות והעובש, נגרם לרכושה נזק רב.
מנגד, המערער טען בכתב הגנתו שהמשיבה חבה לו 1,000 דולר. שכן, הוא העניק לה הנחה תמורת הרחבת דירת השכן, אך הלה בנה חדר נוסף בביתו באמצעות קבלן אחר. אי לכך, לטענת המערער, המשיבה לא הייתה זכאית להנחה.
בית משפט קמא קיבל את תביעת המשיבה ודחה את תביעת המערער. נקבע שהאחריות לליקויי הבנייה הייתה מוטלת על המערער. זאת מאחר והמערער לא הקפיד על תקינות שלד החדר ועל בנייתו וכתוצאה מכך, הופיעו כתמי עובש ורטיבות שמנעו שימוש סביר במקום. בנוסף, נפסק שעלות התיקונים הייתה 11,103 ₪ ולמשיבה לא הייתה אפשרות לתקן את הליקויים אלא באמצעות "קבלן מזדמן", כאשר הצעת המחיר הנמוכה ביותר הייתה בסך 13,000 ₪. לפיכך, בית המשפט חייב את המערער בתשלום 13,000 ₪ בגין עלות תיקון הליקויים. בנוסף, האחרון חויב בפיצוי בגין נזק שאינו ממוני בסך 30,000 ₪ ובגין הוצאות שונות של המשיבה. סך הכול, המערער חויב בתשלום 60,000 ₪. במקביל, בית משפט קמא דחה את התביעה שכנגד. זאת מאחר ונקבע ששכנה של המשיבה הציב בפניה עובדה והרחיב את דירתו מבלי לבקש רשות. אי לכך, נקבע שלא היה ניתן לראות במשיבה כמי שהפרה את ההסכם הנוסף שנכרת עם המערער.
טיעוני הצדדים
לטענת המערער, סכום הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני שנפסק לטובת המשיבה היה לא סביר. זאת לאור העובדה שעלות תיקון הליקויים הייתה נמוכה בהרבה. בנוסף, נטען שהיה על המשיבה להקטין את נזקיה באמצעות פנייה מוקדמת למערער והצגת הליקויים טרם פתיחה בהליך משפטי. מאחר שלא עשתה זאת, היה על בית המשפט לשלול את זכותה לפיצויים.
מנגד, המשיבה תמכה בפסק הדין של הערכאה הדיונית וביקשה להותירו על כנו. לשיטתה, עיקר טענותיו של המערער נסבו על קביעות עובדתיות של בית משפט קמא ולכן לא היה מקום להתערבות של ערכאת הערעור.
דחיית הערעור
בפתח הדיון, הודגש שעיקר הערעור נסב על הקביעות העובדתיות של הערכאה הדיונית. זאת מאחר והמערער הלין על גובה הפיצוי שנפסק למשיבה, שנקבע על סמך ממצאים עובדתיים. אולם, בית המשפט פסק שלא הייתה עילה להתערבות בממצאים אלו מסיבות שונות. ראשית, נקבע שהחלטת בית משפט קמא לדחות את תביעת המערער לביטול ההנחה שניתנה למשיבה, הייתה ראויה. שכן, ההחלטה התבססה על חומר הראיות וההיגיון הבריא.
שנית, נפסק שבנסיבות המקרה, למשיבה לא הייתה חובה לפעול להקטנת נזקה טרם פנייתה לבית המשפט. לא זו אף זו, נקבע כי גם לו המשיבה הייתה מתקנת את הליקויים קודם להגשת התביעה, לא היה בכך על מנת להקטין את נזקה. זאת מאחר ועיקר נזקה היה לא ממוני.
לבסוף, נקבע שבנסיבות העניין, היה ראוי לפסוק למשיבה פיצוי גבוה בגין נזק לא ממוני. זאת לאור העובדה שהמערער הכחיש את אחריותו לנזק, למרות חוות הדעת של שלושה מומחים שונים בהן נטען שהאחרון אחראי לליקויים. בנוסף, נבצר מהמשיבה לעשות שימוש בחדר הנוסף במשך שנים רבות. לא זו אף זו, הרי שבמקרה דנן, המשיבה עמדה בחובתה ושילמה את שכרו של המערער מיד בתום השיפוץ, בעוד שהאחרון לא עמד בחובתו לבנייה תקינה וללא ליקויים. בסופו של יום, הערעור נדחה.
.jpg)
