כאשר חולף זמן רב מהרגע בו קמה עילת תביעה לתובע ועד למועד בו הוא מגיש את התביעה לבית המשפט, עלולה לחול התיישנות. כלומר, היעדר אפשרות לדון בעילת התביעה עקב חלוף הזמן. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
במקרה זה, בית המשפט דן בשאלה האם חלה התיישנות על התביעה. ראשית הסיפור ביום 31.10.06, אז התובעים הגישו תביעה נגד הנתבעים בה עתרו לחיוב בפיצויים. התובעים טענו שבשנת 1996 נחתם בינם לבין הנתבעים הסכם מכר למכירת בית בתמורה למאתיים אלף ₪. במסגרת הסכם המכר, הנתבעים הצהירו שתוספות הבנייה נבנו כדין, בהתאם להיתר שניתן. אולם, לקראת סוף חודש אוקטובר 2004 התובעים גילו שתוספות הבנייה נבנו ללא היתר ולא כדין. על כן, הם עתרו לחיוב הנתבעים בתשלום פיצויים בגין נזקיהם. זאת עקב מצג השווא שהוצג להם על ידי האחרונים. מנגד, הנתבעים טענו להתיישנות התביעה, מאחר שהוגשה למעלה מעשר שנים מיום החתימה על ההסכם.
דחיית התביעה עקב התיישנות
בפתח הדיון השופט קבע שעילת התביעה נולדה כבר ביום החתימה על הסכם המכר, עליו התובעים חתמו בהתבסס על המצג שהוצג להם על ידי הנתבעים. לפיכך, חלה התיישנות על התביעה, אותה היה על התובעים להגיש במהלך שנת 2003, כשלוש וחצי שנים קודם לכן.
לטענת התובעים, העובדות שהיוו את עילת התביעה נודעו להן רק בשלב מאוחר יותר. כלומר, רק במהלך שנת 2004 הם גילו על אי חוקיות בניית התוספות ולכן היה ראוי למנות את תקופת ההתיישנות ממועד זה. זאת מכוח סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958 המאפשר לבית המשפט להאריך את המועד להתיישנות בנסיבות המצדיקות זאת.
השופט דחה טענה זו. הוא הדגיש שבמסגרת הסכם המכר התובעים הצהירו שבדקו את מצבו המשפטי של הנכס ואת אישורי הבנייה. הצהרה זו של התובעים עלתה לכדי הודאה מצד התובעים לפיה הם היו מודעים למצב הנכס, לרבות חוקיות בניית התוספות. על כן, השופט קבע שלא היה באפשרותם לטעון שהעובדות שהקימו את עילת התביעה לא היו ידועות להם במועד החתימה. הלכה למעשה, השופט קבע שמשמעות הצהרת התובעים בהסכם המכר הייתה כוזבת.
לאור האמור לעיל, השופט פסק שלא היה מקום לדחות את תחילת תקופת ההתיישנות למועד בו התובעים גילו על אי חוקיות תוספות הבנייה. להפך, ההצהרה הכוזבת של התובעים ואי הגשת התביעה במועד מוקדם יותר עלו לכדי מצג, עליו הנתבעים הסתמכו. השופט קבע שאינטרס הסתמכות זה היה ראוי להגנה וגבר על בקשת התובעים לדחות את המועד להתיישנות. לא זו אף זו, תנאי לתחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות הוא שהעובדות המקימות את עילת התביעה לא נודעו לתובע מסיבות שלא היו תלויות בו ולא היה ניתן למנוע אותן בזהירות סבירה. במקרה זה, לתובעים עמדה אפשרות לגשת למשרדי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה לבדוק את חוקיות התוספת. מאחר שלא עשו זאת, לא היה באפשרותם לטעון לתחולתו של סעיף 8. בסופו של יום, השופט דחה את פניית התובע עקב התיישנות שחלה על עילת התביעה.
.jpg)
.jpg)
.JPG)
