כאשר למקרקעין מספר בעלים משותפים, ואחד מהם, או חלקם, משתמשים בקרקע ומפיקים מכך רווח, ליתר הבעלים זכות לקבל דמי שימוש ראויים. הכוונה היא לתשלום "שכר" עבור ניצול השטח לשם הפקת רווחים. דוגמא לתביעה בגין עילה זו ניתן לראות בפסק הדין דנא.


יש לכם שאלה?
פורום מקרקעין
פורום בתים משותפים
פורום שותפויות


במקרה דנן, הוגשה לבית המשפט תובענה בעניין שימוש במקרקעין שהיו בבעלות משותפת של שני בעלי הדין. הרקע לתביעה כדלקמן: התובעת והנתבעים היו בעלים משותפים של מגרש בטבעון. בסמוך למגרש הוקם סופרמרקט, אשר היה בעבר בבעלות משותפת של בעלי הדין ובשלב מסוים, נרכש כולו על ידי הנתבעים. אחת מדרכי הגישה לסופרמרקט עברה בשטח שהיה אף הוא בבעלות משותפת. התובעת ביקשה למנוע מעבר זה ואף ניהלה בעבר מספר הליכים משפטיים בגין סיבה זו. בסופו של מסכת משפטית ארוכה, בית המשפט אישר מעבר בחלקה רק להולכי רגל.


טיעוני הצדדים


לאור האמור לעיל, התובעת הגישה תביעה לקבל פיצוי עקב השימוש שנעשה בשטח המעבר בשנים שקדמו לתביעה. היא טענה שבעקבות המעבר, היא לא הייתה יכולה לבנות בשטח ולכן היה ראוי לפצותה בגין זאת. עוד נטען שבתקופה בה עברו כלי רכב בשטח, נגרם לה נזק, אי נוחות ומטרד שהצדיקו תשלום פיצוי. לבסוף, התובעת תבעה פיצוי מכוח עילת עשיית עושר שלא במשפט. סכום הפיצוי הכולל הועמד על סך של 100,000 ₪.


מנגד, הנתבעים הכחישו את זכותה של התובעת לקבל פיצוי. לטענתם, מעבר כלי הרכב במסלול נעשה כדין ובהתאם לצו בית משפט שניתן בנושא. על כן, לא היה מקום לדרוש פיצוי. בנוסף, נטען שלא הוכח שלתובעת נגרמו נזקים ומטרדים כתוצאה מהמעבר והשימוש בחלקה.


קבלת התביעה


לאחר שמיעת טענות הצדדים וסקירת הראיות השונות, השופטת קיבלה את התביעה באופן חלקי. באשר לעילת התביעה של עשיית עושר שלא במשפט, השופטת דחתה אותה וקבעה שלא הוכח שהנתבעים התעשרו בגלל השימוש בחלקה על חשבון זכותה של התובעת. בנוסף, לא הוכח שערכו של הנכס עלה בעקבות המעבר בו או עקב הסמיכות לסופרמרקט. לא זו אף זו, גם אם הנתבעים התעשרו מעצם המעבר בחלקה המשותפת, הרי שלא היה מדובר בהתעשרות שלא כדין. שכן, נקבע שהמעבר נעשה בהתאם להוראות קודמות של בית המשפט בנושא. 

 

בנוגע לדרישה לקבלת פיצוי בגין חוסר יכולת לבנות על השטח, השופטת קבעה שהתובעת כלל לא הוכיחה שהיה לה רצון לבנייה שכזו. כמו כן, לא הוכח שהיו תוכניות בנייה ושהן לא יצאו לפועל רק עקב המעבר בחלקה ולכן עילת תביעה זו נדחתה.


באשר לדרישה לתשלום דמי שימוש ראויים, השופטת קיבלה אותה בחלקה. היא פסקה שהשימוש בחלקה טרם הפנייה לערכאות השיפוטיות לא נעשה מכוח תניות חוזיות או "זיקת הנאה", אלא מכוח יחסי שאילה ללא תמורה. על כן, חוק השכירות והשאילה, תשל"א – 1971 חל על השימוש. לאחר ניהול ההליך המשפטי בנושא ופסק הדין שניתן, נפסק שהשימוש הוא בתמורה ולכן לתובעת קמה זכות לקבל דמי שימוש ראויים. חישוב דמי השימוש נעשה על בסיס שיטה שמאית ועל סמך גודל השטח והתקופה בה נעשה בו מעבר. לבסוף, הועמד שיעור הפיצוי על סך של 2,735 דולר והנתבעים חויבו לשלם אותו לתובעת.