לפי כללי סדר הדין האזרחי, תובע אינו מחויב לרכז את כל עילותיו נגד הנתבע בכתב תביעה אחד, והוא אינו זקוק לרשות בית המשפט על מנת לפצל את עילות התביעה שנובעת מאותה מסכת עובדתית. אולם, לא ניתן להגיש שתי תביעות בגין אותה עילה בדיוק. על כן, כאשר תובע מגיש תובענה נגד אותו נתבע, לאחר שבתביעה הקודמת כבר ניתנה החלטה, עולה השאלה האם מדובר בעילת תביעה זהה, ואז יש למחוק את התביעה השנייה בזמן. דוגמא לכך, בפסק הדין הבא.


יש לך שאלה?
פורום תביעות ייצוגיות

 

במקרה זה, הוגשה לבית המשפט בקשה למחיקה על הסף של תובענה ייצוגית שהוגשה נגד הבנק המבקש. ראשית הסיפור בתביעה ייצוגית שהוגשה נגד המבקש בטענה שהבנק גבה מהתובעת ריבית שלא כדין בהלוואות אותן נטלה. לטענת התובעת, הבנק הטעה אותה לגבי דרך חישוב הריבית מאחר והוא ציין שהיא נגבית ל-365 ימים. כלומר, שנה. בפועל, הבנק חישב את הריבית לפי 360 ימים בשנה ולא חשף זאת בפני התובעת. על כן, האחרונה ביקשה בתביעתה לייצג את כל לקוחות הבנק שנטלו הלוואות דומות בהן חישוב הריבית נקבע לשנה ובפועל, בוצע לפי 360 ימים בלבד.

 

התביעה הקודמת


אולם, כשנתיים לפני הגשת התביעה דנן, התובעת הגישה תביעה ייצוגית נגד הבנק בגין הטעיה באותן הלוואות נשוא ההליך. בתביעה הקודמת נטען שהבנק גבה ריבית גבוהה מהמוסכם מהלקוחות שנטלו את ההלוואה. זאת מאחר והבנק עיגל את הריבית כלפי מעלה, ולא הודיע על כך ללקוחותיו. התביעה הסתיימה עוד בטרם שאושרה כייצוגית, לאחר שהמפקח על הבנקים התערב והורה לבנק להשיב לתובעים את ריבית העודף שנגבתה.


כעת, הבנק הגיש בקשה למחיקה על הסף של התובענה דנן, בטענה שהיה מדובר בעילת תביעה זהה ביחס למקרה הקודם. שכן, שתי התביעות הוגשו בשל הטעיה בדרך חישוב הריבית. לטענת הבנק, היה על התובעת הייצוגית לתבוע את מלוא הסעד בתביעה הראשונה. משלא עשתה זאת, הרי שהיה ניתן לראות בה כמי שויתרה על הסעד שלא נתבע ולפי תקנה 44 לתקנות סדר הדין האזרחי, היא הייתה מנועה מהגשת תביעה נוספת באותו עניין.


החלטה


הלכה למעשה, הדיון המשפטי בתביעה זו עסק בשאלה האם שתי התביעות שהתובעת הגישה היו מבוססת על אותה עילה, או שמא היה מדובר בשתי עילות נפרדות. שהרי, אם היה מדובר בעילה אחת, התובעת לא הייתה רשאית להגיש תביעתה השנייה. על מנת להכריע בשאלה, השופט סקר בהרחבה את הפרשנות המשפטית שניתנה למונח "עילת תביעה" בפסיקה.


לאחר מכן, השופט קבע שהתובעת מיצתה את עילת תביעתה בנושא ההטעיה בעת הגשת התביעה הקודמת. אולם, הבנק המשיך לגבות חיובי ריבית על בסיס חישוב לפי 360 ימים בלבד, גם לאחר הגשת התביעה הקודמת. על כן, למעשה, נוצרה עילת תביעה חדשה שלא היה ניתן להכלילה בתביעה הראשונה והתובעת לא הייתה מנועה מהגשת תביעה נוספת.

 

חיזוק למסקנה זו היה בעובדה שאמנם מעשי הבנק בוצעו כבר לפני הגשת התביעה הראשונה, אך נזקם נמשך גם לאחר מכן. מאחר והנזק הוא יסוד בהיווצרות העוולה בגינה התביעה הוגשה, והוא נמשך לאחר ההליך הראשון, הרי שביצוע העוולה נמשך גם כן. לאור האמור לעיל, השופט החליט להותיר על כנה את התביעה הייצוגית ככל שהיא נגעה לחיובי ריבית שנגבו מהתובעת, אך רק מיום הגשת התביעה הקודמת.