העסקת ילדים בצמתים במכירת פרחים - כתב אישום

בית המשפט השית על נאשם שהורשע בעבירות לפי חוק הנוער וחוק שכר מינימום קנס בסך של מאה אלף ₪. נקבע כי הנאשם ניצל את ילדים בעת העסקתם במכירת פרחים בצמתים, וזאת תוך סיכון חייהם. בהכרעת הדין נקבע כי העובדה שהנאשם טען שהוא לא היה מודע לאיסור לעבור את העבירות השונות לא סייעה לו. עם זאת, בשל מצבו הכלכלי והבריאותי של האחרון, הקלה השופטת בעונשו וגזרה עליו קנס ותו לא.

במקרה דנן, הוגש כנגד הנאשם כתב אישום על כך שהוא העסיק נערים בגילאי 11 עד 16 במכירת פרחים בצמתים. הנאשם הודה בעובדות כתב האישום ובשל כך הורשע בעבירות שונות על פי חוק עבודת הנוער, התשי"ג – 1953: העסקת נער מתחת לגיל המותר; העסקת נער יותר משמונה שעות עבודה ליום; העסקת נער מבלי שנבדק בדיקות רפואיות וכן העסקת נער מבלי שהוצא לו פנקס עבודה. כמו כן, הנאשם הורשע בעבירה של אי תשלום שכר מינימום לפי חוק שכר מינימום, התשמ"ז – 1987.

טיעונים לעונש - להגן על ילדים ולמנוע את ניצולם

המאשימה טענה שמטרת חוק עבודת הנוער היא להגן על נערים ונערות עובדים ולמנוע ניצול או פגיעה בבריאותם. הודגש כי היה מקום להחמיר עם הנאשם במקרה זה שכן הוא "הפקיר את בריאות הילדים תוך ניצולם הכלכלי". המאשימה ביקשה להרתיע מפני ביצוע עבירות אלו בעתיד באמצעות גזר דין משמעותי. לטענת התביעה, הקנס המקסימאלי על מכלול העבירות בהן הורשע הנאשם עמד על סך של 384,250 ₪ ולכן בית המשפט התבקש להטיל על הנאשם סכום זה.

בא כוחו של הנאשם טען כי מרשו "לא ידע לגבי האיסור לעבור את העבירות נשוא כתב האישום ולא היה מודע לחומרתן". לדידו, הנאשם התרשל שלא בדק את הדין, הא ותו לא. לגבי העבירה של אי תשלום שכר מינימום, נטען כי הראיות שהיו בנידון היו קלושות ובכל זאת, הנאשם בחר להודות גם בעבירה זו על מנת לחסוך בהליך ההוכחות.

בא כוח הנאשם ביקש מבית המשפט להתחשב בכך שהעסקת הילדים הייתה למספר ימים בודדים. נטען כי היה מקום להתחשב במצבו הכלכלי הקשה של הנאשם, אשר היה גמלאי והכנסתו החודשית היחידה הייתה הפנסיה באמצעותה שולם שכר הדירה שלו. כמו כן, בית המשפט התבקש להתחשב במצבו הרפואי של הנאשם שסבל ממחלה כרונית בגופו. הנאשם הביע בפני בית המשפט חרטה עמוקה וכנה על מעשיו. הוא הצהיר שלמד את הלקח ושלא יחזור על מעשים אלו.

דיון והכרעה - מהו גזר הדין הראוי?

בית המשפט דחה את טענות הנאשם בדבר אי ידיעת האיסורים בחוק. הודגש שאי ידיעת החוק לא פוטרת מאשמה ולא היה בה כדי להצדיק הקלה בעונש. השופטת ציינה כי מערכת המשפט הישראלית רואה בחומרה את תופעת העסקת הילדים בצמתים, אשר נדרשים למכור מוצרים תוך סיכון חייהם ומבלי שיוכלו לעמוד על זכויותיהם.

כמו כן, הודגש כי ילדים אלו היו זקוקים להגנתו של בית המשפט, אשר נדרש למגר את התופעה ולהרתיע את הציבור מפני ביצוע עבירות כגון דא. עם זאת, נקבע כי לא היה מקום להתחשב בנסיבות חייו האישיות של הנאשם: מחלתו הכרונית בפרקי גופו וכן מצבו הכלכלי הקשה ויכולתו הפיננסית המוגבלת.

השופטת התחשבה בעובדה שהיה מדובר בנאשם ללא עבר פלילי אשר הודה בעבירות כתב האישום ללא ניהול הליך הוכחות ותוך הבעת צער וחרטה עמוקים. לאור זאת, ולאחר שקילת טענות הצדדים, הטילה השופטת על הנאשם קנס בסך כולל של 100,000 ₪. בנוסף לכך, על הנאשם היה לחתום על כתב התחייבות להימנע מביצוע העבירות נשוא כתב האישום ושבגינן הורשע, למשך 3 שנים מיום מתן גזר הדין. נקבע כי במידה והנאשם יפר את ההתחייבות, יוטל עליו קנס נוסף בשיעור של 200,000 ₪.