כל אדם אשר עובר טיפול רפואי, נדרש לתת הסכמתו לכך מראש, פרט למקרים חריגים. זאת מכוח חוק זכויות החולה, התשנ"ו – 1996. טרם חקיקת החוק, דרישת ההסכמה מדעת לטיפול עוגנה בפסיקה. מטרתה של הסכמה זו היא להגן על זכות המטופל לחירות ועל האוטונומיה שלו. לפיכך, ביצוע טיפול רפואי שגרתי מבלי לקבל הסכמה זו הינו בגדר תקיפה של המטופל ורשלנות של הגורמים הרפואיים. כתוצאה מכך, למטופל קמה עילת תביעה בדיני הנזיקין. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
במקרה דנן, הוגש לבית המשפט ערעור על פסק הדין של בית משפט השלום בחיפה, בו נדחתה תביעת המערער לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו על ידי המשיבה. על פי עובדות המקרה, המערער נחבל בידו השמאלית כאשר היה בן 4. בעקבות הפגיעה, עצם הרדיוס של האמה נשברה וניזוקה, כך שצמיחתה הופסקה. אולם, העצם המקבילה לה, "עצם האולנה" המשיכה לצמוח. כתוצאה מכך, המערער סבל מעיוות בשורש כף ידו. כאשר המערער היה בן 12, הוא הופנה לבית חולים על מנת לבצע ניתוח להארכת עצם הרדיוס. הורי המערער חתמו בשמו על טופס ההסכמה לביצוע ניתוח זה. אולם, לאחר שהמערער הוכנס לחדר הניתוח, פנה הרופא המנתח להוריו, הבהיר להם שהניתוח יהיה שונה והחתימם על טופס הסכמה לביצוע ניתוח לקיצור עצם האולנה. הניתוח עבר בהצלחה, אולם העצם המשיכה לגדול והעיוות בידו של המערער נוצר בשנית. בנוסף, התברר שאמת ידו השמאלית קצרה מהימנית.
המערער טען שבית החולים התרשל בבחירת סוג הניתוח ושהוריו לא נתנו הסכמה מדעת לקיצור עצם האולנה. מנגד, המשיבה טענה שבבחירת סוג הניתוח לא נפל פגם והפעולה הייתה מבוצעת על ידי כל רופא סביר אחר.
רקע
בית משפט קמא שדן בעניין מינה מומחה רפואי שקבע שניתן היה לשפר את מצבו של המערער בניתוח מתקן. בנוסף, נקבע שהניתוח אותו עבר האחרון לא היה מנוגד לפרקטיקה ולכן, התביעה נדחתה. זאת ועוד, נפסק שבמועד ביצוע הניתוח, האפשרות של קיצור עצם האולנה הייתה עדיפה במעט על פני האופציה של הארכת עצם הרדיוס. כמו כן, נקבע שהרופא המנתח הסביר להורי המערער על השינוי בסוג הניתוח ואלו נתנו את הסכמתם מדעת. זאת למרות שלא פורטו בפניהם הסיכונים העתידיים משום שהם לא היו שונים במהותם מהסיכונים של הניתוח הראשון, שפורטו באוזני ההורים. על פסק דין זה הוגש הערעור דנן.
המערער טען שהסכמת הוריו לביצוע הניתוח השני ניתנה ביום הניתוח עצמו, זמן מה לפני ביצועו. משכך, לא היה מדובר בהסכמה מדעת. לפיכך, פעולת המשיבה עלתה לכדי עוולת התקיפה והרשלנות והיה עליה לפצותו בגין כל נזקיו. המשיבה ביקשה להותיר את פסק הדין של בית משפט קמא על כנו.
הסכמה מדעת
בפתח הדיון, השופט ציין את חשיבותה של דרישת ההסכמה מדעת, שנועדה להגן על המטופל, חירותו והאוטונומיה שלו. אי לכך, על מנת שהסכמת החולה לטיפול רפואי תחשב כהסכמה מדעת, יש לספק לו מידע מהותי על מצבו, מהות הטיפול המומלץ והסיכונים הטמונים בו, לרבות אפשרויות חלופיות לקבלת טיפול סביר. משכך, החתמת המטופל או באי כוחו על טופס ההסכמה אינה מהווה תנאי מספיק לקיומה של הסכמה מדעת. עם זאת, יש לבחון כל מקרה ומקרה לגופו.
במקרה זה, נקבע שהסכמת המערער והוריו לביצוע הניתוח להארכת עצם הרדיוס הייתה הסכמה מדעת. שכן, היא ניתנה על בסיס מידע מפורט שנמסר להם על ידי הרופאים המטפלים, תוך פירוט הסיכונים שהיו כרוכים בניתוח ושלילת אפשרויות טיפול חלופיות. קרי, ביצוע ניתוח לקיצור עצם האולנה. אולם, במועד ביצוע הטיפול, הרופא המטפל טען שהוא סבר שהסכמת ההורים ניתנה לניתוח שנועד להשוות את אורך העצמות, ללא קשר לשיטה. דהיינו, קיצור או הארכה.
השופט סבר שהיה על הרופא המטפל לקבל הסכמה לשינוי הניתוח רק לאחר מתן הסבר מפורט ומנומק בעניין הצורך לשנותו והסיכונים שהיו טמונים בכך. זאת משום שהסכמתם הראשונה של ההורים ניתנה לאחר שנשללה האפשרות של ביצוע ניתוח לקיצור עצם האולנה. יתרה מזאת, במקרה זה, השינוי נעשה לאחר שהמערער הוכנס לחדר הניתוח ובעקבות גישתו השונה של הרופא המנתח. השופט קבע שבנסיבות אלו ההסכמה לשינוי הניתוח לא הייתה צריכה להינתן בחופזה והיה על הרופא המטפל למסור את המידע מיד עם קבלת האחרון לבית החולים. לחלופין, היה עליו להורות על עיכוב הניתוח עד לאחר מתן הסבר מפורט להורים על תוכנית השינוי, תוך מתן אפשרות אמיתית לשקול זאת. כאמור, לא כך היה בפועל. משכך, נקבע שבית החולים המטפל התרשל כלפי המערער וחתימת ההורים על טופס ההסכמה לא הייתה בגדר "הסכמה מדעת".
לאור קביעה זו, לפיה המשיבה ועובדיה התרשלו כלפי המערער, השופט הורה על החזרת הדיון לבית משפט קמא על מנת לאמוד את שיעור הנזק והפיצוי. עם זאת, הודגש שהתרשלות המשיבה הייתה רק פן אחד בקביעת האחריות. כלומר, המערער נדרש להוכיח קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזקו. זאת באמצעות הוכחה שלו המידע המפורט היה נמסר להורי המערער, הם לא היו נותנים הסכמתם לביצוע הניתוח לקיצור עצם האולנה ודורשים את הטיפול המקורי. בסופו של דבר, הערעור התקבל והתיק הוחזר לבית משפט השלום להמשך הדיון.
.jpg)
