סעיף 11 לחוק המכר, התשכ"ח – 1968 מגדיר את המקרים בהם ניתן לטעון שמוכר סחורה לא קיים את התחייבותו כלפי הרוכש. מדובר במקרים בהם המוכר מסר רק חלק מהממכר או שנמסר נכס שונה ממה שתואר והוסכם בין הצדדים. מנגד, על הקונה מוטלת חובה לבדוק את הסחורה מיד לאחר קבלתה. במידה שמתגלה פגם עליו הקונה לא ידע טרם הרכישה, עליו להודיע על כך למוכר וזכותו לבטל את העסקה. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
במקרה זה, בית המשפט דן בשאלה האם ביטול הסכם המכר על ידי התובע נעשה כדין. על פי כתב התביעה, התובע רכש מהנתבע רכב מסוג פיאט דוקטו שיוצר בשנת 1997. התובע היה בעלים של עסק לאיטום גגות בעוד שהנתבע עסק בממכר רכבים. הסכם המכירה נעשה בכתב ובמסגרתו הובהר שהרכב היה בן שבע שנים. בנוסף, בהסכם נכתב שהרכב לא עבר תאונות שלדה. בין הצדדים לא הייתה מחלוקת שהרכב לא היה במצב מכני תקין.
לטענת התובע, לאחר רכישת הרכב ובעת הנסיעה למוסך, המכונית קרטעה כל הדרך, עד שהוא נאלץ לקבל הנחיות מהנתבע כיצד לנהוג. כלומר, לעצור ולמלא מים, לנסוע לאט וכד'. מנגד, הנתבע טען שהוא בדק את מצבו המכני של הרכב עם מכונאי טרם החתימה על הסכם המכר. משיחת הטלפון שנערכה בין השניים הנתבע למד שעלות התיקונים של הרכב הוערכה ב- 400 ₪ ומצבו לא היה גרוע כפי שהתובע תיאר. בפועל, כאשר התובע הגיע עם הרכב למוסך, התברר לו שעלות התיקונים הייתה בשווי רב ושהרכב עבר תאונת שלדה. לכן, הוא דרש את ביטול חוזה המכר.
דיון והכרעה
בפתח הדיון, השופט קבע שלא היה ניתן לאמץ את חוות הדעת של המכונאי עמו הנתבע התייעץ. שכן, חוות דעת זו ניתנה בטלפון, מבלי שהמכונאי ביצע לרכב בדיקה מעמיקה. מאחר שהנתבע עצמו לא היה מכונאי או שמאי רכב, הרי שחוות דעתו בעניין המכונית לא הייתה מקצועית דיה ואף עלתה לגדר הטעייה של התובע. שכן, הנתבע טען שהמכונית לא עברה תאונת שלדה. אולם, על פי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, המכונית כן עברה תאונת שלדה. קרי, השופט קבע שלא הייתה התאמה בין הצהרתו של הנתבע לעניין מצב הרכב, לבין המציאות.
לשיטתו, לשאלת שווי הפגיעה של הרכב בתאונת השלדה לא הייתה משמעות במקרה זה. שכן, כך או כך חוק המכר חייב את מוכר לגלות לקונה פרט מהותי זה מראש. כאמור, הנתבע לא גילה זאת לתובע. השופט הדגיש שגם במידה שהנתבע הסתמך על הצהרת בעליו הקודמים של הרכב לפיה הרכב לא עבר תאונת שלדה, לא היה בכך כדי לפטור אותו מאחריות. זאת משום שהנתבע נדרש לערוך לרכב בדיקה מקצועית ולגבות את הצהרתו בראיות מוכחות ומקצועיות. לפיכך, לתובע קמה זכות שלא לרכוש את הרכב עם פגיעת שילדה, שלא נחשפה בפניו טרם הרכישה. לחלופין, קמה לו זכות לבטל את הסכם המכר לאור פגם זה.
לאחר שהתובע גילה על מצבו של הרכב, הוא פנה לנתבע ודרש את ביטול ההסכם. הנתבע הודה בכך שקיבל דרישה זו, אך טען שהיא נעשתה מספר ימים לאחר הרכישה. השופט סבר שהיה על הנתבע לקבל את פניית התובע על אף השיהוי, להשיב לו את כספו ולקבל את הרכב בחזרה. אולם, הנתבע לא עשה זאת והתעלם מהודעת ביטול החוזה שנשלחה לו על ידי עורך הדין של התובע. לפיכך, השופט קבע שהתעלמות זו לא הייתה כדין. זאת לאור הפגם היסודי בהסכם והטעיית הנתבע, שהקים לתובע זכות לבטל את חוזה המכר. בסופו של יום, השופט קבע שביטול ההסכם על ידי התובע היה כדין ולכן הוא היה זכאי להשבת התמורה אותה שילם בעד הרכב.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
