כאשר אדם רוכש פוליסת ביטוח לביתו, הוא זכאי לתגמולים הן עבור נזקים שנגרמים כתוצאה מפריצה, שוד, הריסה וכד' והן עבור נזקים שנגרמים כתוצאה מליקוי בנייה, רעידות אדמה, הצפות ועוד. עם זאת, על מנת לקבל תגמולים, על המבוטח להוכיח שהנזקים אכן נגרמו כתוצאה מאחת מהעילות המנויות בפוליסה ושלא חלה התיישנות על המקרה. במידה שהוא נכשל בכך, תביעתו תדחה. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעה לתשלום תגמולים מכוח פוליסת ביטוח שנחתמה בין התובע לנתבעת. על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבעת ביטחה את ביתו של התובע. מספר שנים לאחר רכישת הבית, התובע גילה סדקים ונזקים בביתו, שנגרמו, על פי חוות דעת מומחה, עקב רעידת אדמה.לטענת התובע, הביטוח אותו רכש כיסה גם נזקים מרעידת אדמה ולכן הוגשה התביעה דנן לתשלום תגמולים מכוח הפוליסה.
טענות הנתבעת
מנגד, חברת הביטוח הנתבעת טענה מספר טענות מקדמיות לצורך דחיית התביעה. ראשית, התיישנות. לשיטת הנתבעת, קיומם של הסדקים בבית הפך למצב מסוכן ובלתי נסבל בין השנים 1993 עד 1995. אולם, הם נוצרו עוד קודם לכן. עם זאת, התביעה דנן הוגשה רק בשנת 2000. על פי סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, תקופת ההתיישנות לתשלום תגמולים מכוח פוליסה היא שלוש שנים מיום קרות המקרה הביטוחי. לפיכך, נטען שמאחר שהתביעה הוגשה בחלוף שלוש השנים האלו, חלה התיישנות ולא היה מקום לדון בנושא.
שנית, לשיטת הנתבעת, לא הוכח שהנזקים בבית נגרמו עקב רעידת אדמה. יתרה מזאת, התובע כלל לא התייחס לכך בכתבי טענותיו, והטענה הועלתה לראשונה בחוות דעתו של המומחה. בכך היה הרחבת חזית אסורה והנתבעת הביעה את התנגדותה אליה.
שלישית, הנתבעת טענה שהתובע המחה את זכויות התביעה שלו בגין הנזקים. זאת מאחר והץובע הגיש בגין הנזקים תביעה קודמת, במסגרתה קיבל פיצוי ממנהל הביצוע שהיה ממונה מטעם המדינה על הבנייה. במסגרת תביעה זו, התובע המחתה את זכות התביעה שלו כלפי צדדים שלישיים כגון הנתבעת, לנציגי המדינה. כלומר, הלכה למעשה, הנתבעת טענה שהתובע ויתר על זכות התביעה שלו נגדם.
לגופו של עניין, נטען שהכיסוי הביטוחי שהוענק לתובע הוגבל לסך של 483,136 ₪ ובכל מקרה של רעידת אדמה המהווה מקרה ביטוח, יש לנכות השתתפות עצמית בשיעור של 30%. הנתבעת טענה שהתובע קיבל מהמדינה פיצוי בגין נזקי ביתו במסגרת התביעה הקודמת אותה הגיש. פיצוי זה היה בשווי 100 אלף דולר. כלומר, מעט יותר מ- 500 אלף ₪ על פי שער הדולר בעת התביעה. משכך, היה מדובר בסכום שחרג מהכיסוי הביטוחי והתובע לא היה זכאי לפיצוי נוסף.
דחיית התביעה
לאחר עיון בכתבי הטענות ושמיעת עדויות הצדדים, השופט החליט לדחות את התביעה. זאת ממספר נימוקים: ראשית, נקבע שעל התביעה חלה התיישנות. שכן, נקבע שהתובע ידע על הנזקים בביתו כבר בשנת 1995 וחוות הדעת הראשונה שהצביעה עליהם ניתנה בשנת 1996. מאחר שהתובע הגיש את התביעה רק בשנת 2000, הרי שחלפו יותר משלוש שנים ממועד המקרה הביטוחי, בין אם הוא היה ביום מתן חוות הדעת ובין אם הוא היה ביום גילוי הנזקים. אי לכך, נקבע שהייתה התיישנות.
שנית, נקבע שהתובע אכן נקט בהרחבת חזית אסורה, לאחר שהעלה לראשונה את הטענה בדבר נזקים שנגרמו כתוצאה מרעידת אדמה רק בתצהירו שניתן לאחר חוות דעת המומחה. מאחר שהנתבעת התנגדה להרחבת חזית עוד בטרם נשמע התצהיר, התובע כלל לא היה רשאי להעלות את הטענה בדבר קרות הנזקים כתוצאה מרעידת האדמה.
שלישית, נקבע שהתובע המחה את זכויותיו בגין נזקי ביתו למדינה ולכן לא הייתה לו אפשרות לתבוע את חברת הביטוח בנושא. לבסוף, נקבע שלא הובאו הוכחות מהימנות לכך שהנזקים נגרמו כתוצאה מרעידת אדמה ועדות המומחה שניתנה בעניין זה הוכרה כלא אמינה והשופט דחה אותה. בסופו של דבר, התביעה נדחתה.
.jpg)
