בקשה לפי סעיף 57ב לפקודת התעבורה להורות על ביטול הודעת איסור שימוש

על פי החוק, לקצין משטרה יש סמכות להורות לאדם שלא להשתמש ברכבו הפרטי אם ביצע עבירה של נהיגה בשכרות, אי עצירה לפני מסילת רכבת כשהמחסום מורד, עקיפה מסוכנת, הפקרה אחר פגיעה, נהיגה תחת השפעת סמים ועוד. עם זאת, לקצין סמכות להורות על איסור השימוש רק במידה ויש לו יסוד סביר להניח שיוגש כתב אישום נגד הנהג בגין מעשיו. למעשה, מדובר בסנקציה מנהלית שעלולה לפגוע בנהג ובבעל הרכב עצמו. על כן, החוק מאפשר להגיש לבית המשפט בקשה לביטול איסור השימוש. דוגמא להגשת בקשה זו ניתן לראות בפסק הדין דנא.

יש לך שאלה?
פורום נהיגה בשכרות
פורום תעבורה
פורום פלילי

במקרה דנן, הוגשה לבית המשפט בקשה להורות על ביטולה של הודעת איסור שימוש שהוטלה על רכב פרטי בבעלות המבקשת. איסור השימוש ברכב הוטל על בעלה של המבקשת, לאחר שנחשד שנהג ברכב תחת השפעת סמים. על פי הודעת איסור השימוש, היה על המבקשת, בעלת הרכב, לאחסן את המכונית במגרש באשדוד. יש לציין שביטול האיסור התבקש מכוח סעיף 57ב לפקודת התעבורה.

טיעוני הצדדים

עיקר בקשתה של המבקשת התמקדה בעובדה שהיא הייתה תושבת חיפה ולמרות זאת, התבקשה לאחסן את הרכב במגרש באשדוד. המבקשת טענה שאחסון הרכב באשדוד היה עלול לגרום לה הוצאות כבדות. לפיכך, היה מדובר בהחלטה בלתי סבירה שהמבקשת, וכלל תושבי חיפה, לא היו יכולים לעמוד בה. על כן, נטען שהיה ראוי שבית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש.

לחלופין, המבקשת ביקשה לאפשר לה לאחסן את הרכב בכל מקום אחר בחיפה, בפיקוח המשטרה, על מנת למנוע הוצאת כספים שלא היו בהישג ידה. המבקשת הדגישה שהיא עשתה שימוש ברכב, שהווה אמצעי להסעת ילדיה הקטנים לבית הספר ולטיפולים רפואיים. על כן, ניתן היה לשחרר את הרכב לידיה ולא לידי בעלה, ובכך היו נמנעים ממנה נזקים כלכלים נוספים.

המשיבה התנגדה לבקשה. בא הכוח טען שמאחר והרכב לא אוחסן כנדרש בצו, לא היה מקום לדון בבקשה. לגופו של עניין, נטען שכלל, נקבעו שישה מגרשים לאחסון כלי רכב שניתנה לבעליהם הודעת איסור שימוש. מגרשים אלו נקבעו בהחלטת משרד התעבורה והמשטרה לא הייתה שותפה לה. למעשה, בא כוח המבקשת טען שכל עוד אלו היו המגרשים, למשטרה לא היה מה לעשות בנידון.

דיון והכרעה

לאחר שהשופט שקל את טענות הצדדים, הוא דחה את הבקשה. ראשית, נקבע שלקצין המשטרה הייתה סמכות לאסור את השימוש ברכבה של המבקשת, לאחר שבעלה הודה שהשתמש בסם מסוג הרואין במהלך הנהיגה. לאחר שנתפס, התנהגותו הייתה רדומה, דיבורו היה איטי וכבד והוא אף ניסה להימלט מהשוטרים ולהעלים את הראיות שהצביעו על שימוש בסם.

שנית, נפסק שאיסור השימוש היה הכרחי במקרה זה. שכן, הנהג סיכן בהתנהגותו את עצמו ואת משתמשי הדרך הנוספים ובכך עבר עבירה חמורה. לא זו אף זו, בין הצדדים לא הייתה מחלוקת שהמבקשת אישרה לבעלה לנהוג ברכב. על כן, הנהג פגע בהתנהגותו גם במבקשת.
לאחר מכן, השופט הדגיש שגם אם האפשרות להסיע את ילדיה לבית הספר נמנעה מהמבקשת, לא היה מקום להקל עמה בכל הנוגע לאיסור השימוש. שכן, היה מדובר בפגיעה מידתית ומאוזנת מול חומרת העבירה וביחס לזיקה בין מבצעה ובעל הרכב. השופט ציין שפגיעה זו נלקחה בחשבון על ידי המחוקק, אך נעשתה לצרכי הרתעה ולמניעה של עבירות תעבורה חמורות נוספות.

לבסוף, השופט ציין שבחירת העיר אשדוד כמקום אחסנת הרכב, כאשר בעליו התגוררו בחיפה, הייתה לא מובנת. עם זאת, לא היה ניתן לקבוע שמדובר בהחלטה בלתי סבירה. שכן, החלטה זו עלתה בקנה אחד עם הוראות משרד התחבורה שתכליתן אחסנת רכבים. זאת, חרף ההוצאות שהיו עתידות להיגרם למבקשת. השופט אף קבע שלא היה מקום להיעתר לבקשת בא כוחה של המבקשת לאפשר אחסון הרכב במגרש בחיפה היות ומגרש זה לא נקבע בתקנות שהסדירו את העניין. בסופו של דבר, הבקשה נדחתה.