סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, מסמיך את בית המשפט שדן בעניין אזרחי לפסוק בעניין שלפניו, כולו או מקצתו, בדרך של פשרה, ובתנאי שקיבל לצורך כך את הסכמת הצדדים להליך.
הרציונאל הוא כי בית המשפט אינו נותן את פסק הדין על פי קביעה כי אחד מבעלי הדין הוא הצודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין, אלא כי הוא פוסק על דרך ביניים שבין טענות שני הצדדים.
חשוב להדגיש כי במסגרת הליך זה בית המשפט מוסמך להתייחס לדין המהותי, ופסיקה על דרך הפשרה אינה שרירותית, אלא בית המשפט נדרש לקחת בחשבון במסגרתה שיקולי צדק, יושר, ראיות, עדויות, פרוצדורה, ואת הנסיבות הכוללות של המקרה. כמו כן, הפסיקה קבעה כי פשרה מכאנית, ללא הפעלת שיקול דעת כאמור, הינה פסולה.
יודגש כי צדדים לכל הליך אזרחי יכולים לפנות לדרך הפשרה, והיתרון בכך הוא קיצור משמעותי של ההליכים המשפטיים, לרבות הנגזרות הכלכליות אשר נחסכות מהצדדים לדין. במקרה שלפנינו המחלוקת בין הצדדים הייתה לגבי חובת תשלום דמי תיווך במסגרת הסכם שכירות שנחתם בתיווכה של התובעת.
יש לכם שאלה?
פורום תביעה אזרחית
ביום ה-29.1.07, הנתבעת חתמה על הסכם שכירות עם בעליו של נכס. בעקבות החתימה, התובעת, אשר תיווכה בין הצדדים להסכם, דרשה מהתובעת תשלום בסך של 63,219 ₪, כולל מע"מ, וזאת לטענתה בהתאם לדמי התיווך המוסכמים.
מנגד, הנתבעת טענה כי על פי ההסכם הוסכם כי היא תשכור את הנכס רק אם יתאפשר לה להפרידו לשתי יחידות נפרדות, כאשר היחידה הגדולה מביניהן תשמש אותה, ואילו היחידה הקטנה תושכר לצדדים שלישיים, אשר התובעת הייתה מחויבת למצוא עבורה.
לטענת הנתבעת, לאחר שהתבצעה בדיקה של אדריכלים, הסתבר לה כי לא ניתן היה לעשות שימוש ראוי בנכס אם היה מחולק. לפיכך, הנבעת טענה כי הסכם השכירות שלה עם בעל הנכס בוטל, וכלל לא נכנס לתוקף, ולכן סברה כי התובעת לא הייתה זכאית לדמי תיווך.
הכרעת בית המשפט
השופט ציין כי במסגרת דיון משפטי הצדדים הסכימו לפסיקה על דרך פשרה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט. לאחר שבחן את כל הנסיבות אשר הובאו בפניו, והתחשב בעיקרון הפשרה אשר עמד בבסיס ההסכמה הדיונית, השופט פסק כי על הנתבעת היה לשלם לתובעת סך של כ-20,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.
.jpg)
.jpg)
.JPG)
