פסק דין - למי יש זכויות יוצרים על הסרטים שצולמו במהלך משפט אייכמן?

זכות יוצרים היא ההגנה שניתנת ליוצר או לבעלים של יצירה מפני שימוש בלתי מורשה ביצירה שהיא קניין רוחני שלו. כך, במקרים בהם נעשה שימוש ללא יידוע ותשלום לבעל זכות היוצרים, ניתן לתבוע את המעתיק והמפרסם בגין הפרת זכות היוצרים.

במקרה שלפנינו עלתה השאלה מה הוא האיזון בין האינטרס הקנייני אשר עליו מגינות זכויות היוצרים, לבין אינטרסים חברתיים אחרים, דוגמת זכות הציבור לדעת והנגישות למידע.

יש לכם שאלה?
פורום תביעה אזרחית

התובעת, האוניברסיטה העברית בירושלים, תבעה את הנתבע 1, שהיה במאי הסרטים, בשל שימושו בסרטים שצולמו במהלך משפט אייכמן, ללא ששילם לה תמלוגים. התובעת שימשה כמנהלת של ארכיון הסרטים היהודיים ע"ש שפילברג, כאשר זכויות היוצרים בסרט זה היו שייכות למדינת ישראל. בין המדינה ובין האוניברסיטה העברית היה הסכם שכל עיון ושימוש בסרט היה כפוף לתשלום לתובעת.

התובעת גילתה כי הנתבע 1 עשה שימוש בחלקים מתוך הסרט לצורך סרט דוקומנטרי שיצר, וזאת מבלי לשלם על כך. התובעת טענה כי הנתבע 1 "עקף" אותה על מנת להימנע מתשלום, ופנה ישירות לגנזך המדינה, אולם לא הופנה לתובעת, כפי שהתחייב מההסכם. מכיוון שכך, התובעת תבעה גם את המדינה, היא הנתבעת 2.

מנגד, הנתבע טען כי היה מדובר בזכויות שהיו שייכות לכלל הציבור, ולכן הוא היה יכול לעשות שימוש בסרטים מבלי לבקש הרשאה ומבלי שהיה חייב בתמלוגים. הנתבע ציין כי בארצות הברית הייתה גישה חופשית לסרט, והוא פנה לגנזך המדינה לא בכדי לעקוף את התובעת, אלא פשוט משום שידע שהסרט יימצא שם. הנתבע הדגיש כי בשום שלב לא הוצגה בפניו דרישה כספית בתמורה לשימוש בסרט, ולא עלה על דעתו כי יצטרך לשלם עבורו.

השאלה אשר בה בית המשפט נדרש להכריע הייתה למי היו זכויות יוצרים על הסרטים שצולמו במהלך משפט אייכמן?

הכרעת בית המשפט

השופט התרשם כי היו רגליים לטענת הנתבע כי מן הראוי היה שיומני משפטי אייכמן יהיו פתוחים לקבל הרחב, הן בארץ , והן בעולם. השופט ציין כי מטרת הצילום הייתה הוות זיכרון עולם למען הדורות הבאים. יתרה מכך, גם מהבחינה המשפטית, הסרט עבר בעלויות רבות, וכלל לא היה ברור האם התובעת הייתה בעלת זכויות יוצרים בו.

מנגד, השופט הסכים גם לטענת התובעת לפיה היא נשאה בעלויות שונות של שימור, תחזוק, קטלוג וכדומה, במשך כל השנים בהן הסרט היה תחת חסותה.

השופט החליט על פשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, וזאת לאחר עיון בחומר שהוצג בפניו, שמיעת הצדדים, והתחשבות בכל העובדות הרלוונטיות והאינטרסים הציבוריים. מכיוון שכך, לא התקבלה הכרעה מהותית בשאלה המשפטית. במסגרת הפשרה, השופט פסק כי על הנתבע היה לשלם לתובעת סכום של כ-6,000 ₪.