שאלת המועד בו מתחילה תקופת האכשרה הנדרשת לצורך דמי אבטלה

סעיף 160 לחוק הביטוח הלאומי קובע שדמי אבטלה ישולמו למבוטח שהינו מובטל, רק אם השלים את תקופת האכשרה. תקופה זו מוגדרת בסעיף 161. לפיו, מדובר בתקופה של 360 ימים בעדם שולמו דמי ביטוח לאומי למבוטח, מתוך תקופה של 540 ימים. תקופה זו יש למנות מהתאריך הקובע. תאריך זה מוגדר בחוק כראשון בחודש בו התחילה תקופת האבטלה. להלן דוגמא לדיון בהוראות חוק אלו והפרשנות שניתנה להן.

יש לך שאלה?
פורום פיצויי פיטורין
פורום בית דין לעבודה
פורום זכויות עובדים

במקרה דנן, הוגש לבית הדין הארצי לעבודה ערעור על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה, שדחה תביעתו של המערער לדמי אבטלה. על פי עובדות המקרה, המערער עבד בחברה במשך שלוש שנים, החל משנת 2000 ועד לנובמבר 2003, אז פוטר. שמונה חודשים לאחר הפסקת העבודה, המערער פנה לשירות התעסוקה והגיש תביעתו לדמי אבטלה למוסד לביטוח לאומי. תביעתו של המערער נדחתה בנימוק שצבר תקופת אכשרה של 300 ימים מתוך 540 הימים שקדמו לתקופת האבטלה ולא 360, כפי שנדרש.

המחלוקת בבית הדין האזורי נסבה על פרשנות הוראות החוק ביחס למועד ממנו היה צריך למנות את תקופת 540 הימים שקדמו לתקופת האבטלה. בבית הדין האזורי נסקרו בהרחבה סעיפי החוק ונקבע ששמונת החודשים שבין מועד פיטורי המערער ועד ליום בו התייצב לראשונה בשירות התעסוקה, נכללו בתקופת 540 הימים שקדמו לתקופת האבטלה.

על כן, הלכה למעשה, המערער צבר רק 300 ימי אכשרה מתוך ה-360 שנקבעו בחוק כתנאי לתשלום דמי אבטלה. קרי, נקבע שהמערער לא היה זכאי לתשלום דמי אבטלה. בית הדין האזורי ביסס קביעתו על סעיף 160 לחוק הביטוח הלאומי וקבע שהוראות חוק אלו היו מפורשות ולפיכך, לא היה מקום לסטות מהן.

המסגרת הנורמטיבית

תכלית העיקרון של תשלום דמי אבטלה היא מתן סיוע למי שנפלט ממעגל העבודה בניגוד לרצונו, ובעקבות זאת, פרנסתו נפגעה. במקרה זה, דמי האבטלה נועדו להוות תחליף להכנסה שאבדה למבוטח. אולם, אין משמעות הדבר שעל המבוטח לשקוט על שמריו ועליו לעשות כל שביכולתו על מנת להשיב את ההכנסה שאבדה, באמצעות מציאת עבודה אחרת. רק כאשר לא ניתן למצוא עבודה חלופית מתאימה, המבוטח זכאי לתשלום דמי אבטלה, בכפוף למילוי יתר תנאי הזכאות שנקבעו בחוק לתשלום זה, כגון תקופת האכשרה.

לפי החוק, תקופת האכשרה הינה תקופת מינימום של תשלום דמי ביטוח לאומי עבור המבוטח והיא נמדדת על פי מכסת ימים שנקבעה בחוק, אותה מונים החל מ"המועד הקובע". תאריך זה הוגדר כראשון בחודש בו התחילה תקופת האבטלה. תקופה זו מתחילה עם התייצבות ורישום המבוטח בלשכת התעסוקה, ולא מהיום בו פוטר הלכה למעשה. הקשר בין ההתייצבות בלשכת התעסוקה לבין הזכאות לדמי אבטלה נועד להבטיח שתשלום זה יינתן למי שאכן פעל למציאת עבודה חלופית, אך לא הצליח בכך.

מן הכלל אל הפרט

במקרה זה, המערער התייצב בלשכת התעסוקה כשמונה חודשים לאחר שפוטר בפועל. על כן, התאריך הקובע לתחילת תקופת האכשרה היה הראשון לחודש בו הוא התייצב בלשכה – יולי 2004. לפי החישוב שנערך על ידי המוסד לביטוח לאומי, ממועד זה המערער צבר רק 300 ימים בהם שולמו דמי הביטוח ולכן, תביעתו לדמי אבטלה נדחתה. השופטים קבעו שבמקרה זה, כלל לא היה מקום להתערב בפסק הדין של בית הדין האזורי, מאחר והוא התבסס על לשון החוק המפורשת, ממנה לא היה ניתן לסטות. על כן, הערעור נדחה.