ביטוח חיים הוא הסכם ביטוח בין חברת הביטוח למבוטח, המקנה הבטחה כספית במקרה של פגיעה בגופו של המבוטח, ובעיקר במקרה מותו. בתמורה לביטוח משלם המבוטח פרמיה תקופתית, לרוב חודשית. ביטוח חיים בא להגן על המבוטח מפני מקרה שעלול להוביל לאובדן יכולתו להתפרנס.
יש לכם שאלה?
כאשר אדם מבקש לקבל הלוואה מובטחת במשכנתא, בד"כ ידרוש הבנק המבטח כי הלווה יבטח את עצמו וזאת על מנת למנוע מקרה בו לא יוכל להחזיר את ההלוואה. המקרה הנדון עסק בזוג שנטל הלוואה מובטחת במשכנתא מהבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות לצורך רכישת בית. במסגרת הסכם ההלוואה, חייב הבנק את הלווים לערוך ביטוח מבנה וביטוח חיים בגובה יתרת ההלוואה. בהסכמתם של הלווים, נערכו להם ביטוח מבנה וביטוח חיים בחברת הביטוח סהר, וזאת באמצעות הבנק כאשר האחרון הוא בעל הפוליסה.
זמן מה לאחר מכן, פנה נציג של חברת ביטוח אחרת אל הזוג, והציע להם להעביר את פוליסת הביטוח שלהם לחברת הכשרת היישוב. הסוכן הבטיח שידאג לכל הדרוש לשם העברת הפוליסות. בני הזוג הסכימו להעברה ורכשו ביטוח מבנה וביטוח חיים אצל חברת הביטוח הכשרת היישוב. במקביל, שלחו הודעה לבנק, והאחרון שלח הודעת ביטול הפוליסות לחברת הביטוח סהר. בעלה של התובעת נפטר, והוגשה תביעה לחברת הביטוח שביטחה את חייו. לטענת חברת הביטוח, בני הזוג רכשו ביטוח מבנה בלבד ולא ביטוח חיים. זאת למרות טענת הנתבעת כי השניים שילמו פרמייה חודשית גם בעבור ביטוח חיים במשך כל התקופה.
האם נרכש גם ביטוח חיים?
הנתבעת טענה כי עם פטירתו של בעלה נוצר "מקרה ביטוח" המחייב את חברת הביטוח לשלם לה תקבולים. בנוסף, טוענת כי הבנק וחברת הביטוח סהר בה היו מבוטחים, לא היו רשאים לבטל את פוליסת הביטוח שנערכה בהתאם להלוואה וזאת משום שלא קיבלו מהם בקשה פוזיטיבית בכתב כפי שדורש חוק חוזה הביטוח. לדבריה, ביטוח החיים שרכשו היא ובעלה בתחילה, שריר וקיים.
טענותיה של חברת הכשרת היישוב היו כי בני הזוג חתמו על פוליסת ביטוח מבנה בלבד. לראיה הביאה החברה מספר עובדות ובהן העובדה כי המנוח מחק את צמד המילים "ביטוח חיים" מטופס ההצעה והוסיף את חתימתו, לא מילא סעיף שעניינו מינוי מוטבים לביטוח חיים, לא חתם על הצהרת בריאות או על ויתור סודיות רפואית. כמו כן, לא הוגשה בקשה לחברת סהר לבטל את ביטוח החיים שנערך בעת מתן ההלוואה.
בעת הנפקת הפוליסה על ידי חברת הכשרת היישוב, הונפקו הן פוליסת ביטוח מבנה והן פוליסת ביטוח חיים, ושולמו פרמיות בהתאם. לטענת התובעת, עם הודעתה לחברת הביטוח על פטירת בעלה, הודיעה לה החברה כי אין הם מבוטחים על ידה בביטוח חיים וכי דובר בטעות משרדית. לפיכך, החברה הבטיחה לנתבעת כי יוחזרו הפרמיות ששולמו בעבור פוליסה זו. ביהמ"ש ציין כי עד ליום פסק הדין לא הוחזרו פרמיות אלה.
חבותה של חברת הביטוח האחרונה
ביהמ"ש קבע כי לא היו ראיות המוכיחות באופן חד משמעי את היעדר הרצון של המנוח להיות מבוטח בביטוח חיים על ידי הכשרת היישוב. לפי ביהמ"ש, על חוזה הביטוח חל בעניין זה חוק החוזים הכללי. טענותיה העיקריות של הכשרת היישוב נסובו סביב פגמים בכריתת חוזה ופגמים ברצון. טענתה העיקרית של הכשרת היישוב הייתה כי ביטוח החיים הונפק בשל טעות, ואין הוא מחייב אותה משאינו מבטא את רצון הצדדים. החברה טענה להיעדר גמירות דעת אצל התובע לבטח את חייו אצלה. לטענתה, לא נכרת כלל חוזה ביטוח בינה לבין המנוח.
ביהמ"ש פסק כי טופס ההצעה אינו חד משמעי ויש מקום לפרשנותו, וציין את העובדה שחברת הביטוח שלחה הודעת ביטול לחברת הביטוח הראשונה באמצעות הבנק, הן בנוגע לביטוח המבנה והן בנוגע לביטוח החיים. כמו כן, החברה גבתה כספים בעבור ביטוח חיים ורק משנוכחה לדעת כי עליה לשלם תגמולי ביטוח, עמדה על טעותה. ביהמ"ש קבע כי יש בהתנהלות הנתבעת כדי להעיד שגם היא הבינה את המסמכים שנחתמו על ידי המנוח כך שהוא יבוטח גם בביטוח חיים על ידה.
באשר לטענת הנתבעת בנוגע לכוונות הצדדים, ביהמ"ש קבע כי לא ניתן להניח שהמנוח רצה להישאר ללא ביטוח חיים. ביהמ"ש התייחס לטענת הנתבעת בדבר "טעות משרדית" וקבע כי טופס ההצעה ערוך כך שהוא משלב את שתי סוגי הפוליסות באופן שקשה מאוד להפרדה. ביהמ"ש הטיל את האחריות על ניסוח טופס ההצעה ואי ההבנה הנובעת ממנו על החברה, וקבע שלא ייתכן שמבוטח "ייפול בין הכיסאות" ויישאר ללא כיסוי ביטוחי בשל מצב זה.
ביהמ"ש התייחס לטענת החברה בנוגע להיעדר גמירות דעת, וציין שיכולה להיות גם גמירות דעת בדיעבד. עצם העובדה שהמנוח לא ביקש לבטל את הפוליסה לאחר שנוכח לדעת שהוא משלם עליה, מעידה על גמירות דעת כזאת. חברת הביטוח ניסתה להביא לביטולו של החוזה בטענות מכוח סעיף 14 לחוק החוזים. השופט לא קיבל טענה זו. ראשית, טען כי לא לטעות משרדית מתייחס סעיף 14 לחוק החוזים. שנית, ביטול החוזה בשל טעות צריך להיעשות תוך זמן סביר ואילו במקרה הנוכחי עברה שנה ורבע, זמן ניכר לדעתו של השופט. לא זו אף זו, חוזה ביטוח מסתיים עם התרחש מקרה ביטוחי, כמו פטירתו של המנוח במקרה זה. זמן סביר לביטולו של חוזה בשל טעות, חייב להיות בחייו של החוזה ולא עם סופו. על כל זאת הוסיף השופט כי ספק עם סעיף 14 הנ"ל חל על חוזה ביטוח.
לטענת ביהמ"ש, גם אם לא הייתה התקשרות, ניתן לראות בהתנהלות חברת הביטוח אל מול בני הזוג, מצג שווא רשלני באם הייתה הסתמכות. די במצג שווא זה כדי לחייב את חברת הביטוח. משכך, התובעת זכאית לפיצוי שיחזיר את המצב לקדמותו, למצב הזהה לזה שהיה קיים בהתקיים כיסוי ביטוחי מלא.
לסיכום חבותה של הנתבעת הנ"ל, פסק ביהמ"ש כי בין אם עפ"י חובותיה החוזיות מכוח חוזה הביטוח, ובין אם עפ"י מבחני הנזיקין, התוצאה זהה והנתבעת חבה כלפי התובעת בכיסוי חוב המשכנתא נכון ליום פטירת המנוח עפ"י הפוליסה שהנפיקה.
חבות הבנק וחברת הביטוח המקורית
לטענתה של התובעת, ביטול הפוליסה הראשונה שנעשתה בחברת סהר, היה שלא כדין משלא נשלחה על ידה או על ידי בעלה הודעת ביטול רשמית. חברת סהר, לטענת התובעת, הסתמכה על הודעת הביטול של חברת הביטוח האחרונה בלבד. השופט עסק בשאלה מיהו "המבוטח" במערכת היחסים המשולשת של מלווה – לווה – מבטח לעניין חוק חוזה הביטוח במקרה של פוליסת ביטוח קבוצתית כמו זו שערך הבנק אצל סהר. השופט קבע כי לעניין חוק חוזה ביטוח, המבוטח הוא בעל הפוליסה. דהיינו, במקרה זה הבנק. מכאן, לפי השופט, הודעת הביטול על ידי הבנק תקפה. על כל פנים, השופט הוסיף וקבע כי המצאת פוליסת ביטוח חדשה, יש בה כדי לענות על דרישת הכתב הדרושה לביטול חוזה ביטוח. ביהמ"ש פסק כי הבנק לא הפר חוזה ולא פעל בדרך העולה כדי עוולה בנזיקין כלפי הלווים. כך פסק גם לגבי חברת הביטוח סהר, שרשאית הייתה לקבל הודעת ביטול מהבנק המבוטח.
בסיכומו של יום קיבל ביהמ"ש את התביעה במובן זה שחייב את הכשרת היישוב לשלם ישירות לבנק, לטובת חשבון ההלוואה שנטלו התובעת והמנוח מהבנק, את כל יתרת חוב ההלוואה כפי שהייתה ביום פטירת המנוח ובהתאם לפוליסה שהונפקה. בכפוף לכך, חויב הבנק להשיב לתובעת את כל הסכומים ששילמה על חשבון ההלוואה מאז פטירת המנוח. התביעה נגד הבנק ונגד חברת סהר נדחתה. ביהמ"ש הדגיש את הנסיבות החמורות של התנהלות חברת הביטוח הכשרת היישוב, ועל רקע אלה פסק שבנוסף להוצאות המשפט ושכר הטרחה של הבנק וחברת סהר, עליה לשאת גם בהוצאותיה של התובעת.
עודכן ב: 11/10/2012
.jpg)
