עיקרון טובת הילד מהווה את אחד מהשיקולים המרכזיים בקביעות בתי המשפט בנושאי משמורת והסדרי ראייה. בבחינת עיקרון טובת הילד, בית המשפט בוחן את מכלול הנסיבות והשיקולים השונים כגון גיל, אופי, מצבו הנפשי, הגופני והחברתי של הילד, השפעת המבוגרים על מהלך חייו וכד'. המטרה היא לבחון את טובת הילד בהווה ובעתיד. לעיתים, מכוח עיקרון זה מתקבלות הכרעות קשות אשר פוגעות בהורה שאינו המשמורן. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
במקרה זה, הוגש לבית המשפט ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה שהתיר את הגירת הקטינה עם אמה המשיבה לאנגליה. על פי הנטען בערעור, המערער, תושב ישראל, הכיר את המשיבה, אזרחית בריטניה, בהודו בשנת 1999. השניים עברו להתגורר יחדיו בישראל ונישאו בנישואים אזרחיים בשנת 2001. באותה שנה, נולדה בתם.
לאחר שנה, כאשר בני הזוג שהו באנגליה, יחסיהם נקלעו למשבר. אז, המערער חזר לישראל בגפו. כעבור שלושה חודשים, המשיבה עדיין לא שבה לישראל. משכך, המערער הגיש תביעה מכוח אמנת האג לחטיפת ילדים ובית המשפט באנגליה הורה למשיבה לחזור לישראל עם הקטינה. בארץ ניהלו הצדדים הליך משפטי לקביעת משמורת על הקטינה, הסדרי ראייה ושאלת הגירתה לאנגליה.
החלטת בית משפט קמא
בית משפט קמא העניק את המשמורת על הקטינה למשיבה והתיר לשתיים להגר לאנגליה. בנוסף, נקבעו הסדרי ראייה בין המערער לקטינה והוחלט שהוא יראה את בתו אחת לשנה, כאשר היא תגיע לביקור בישראל במהלך חודשי הקיץ ועל הראשון יהיה לספק לה ולאמה מקום מגורים. כמו כן, בית המשפט התיר למערער לבקר את הקטינה באנגליה, בתאום מראש עם המשיבה. זאת ועוד, הוחלט על קיום קשר בין המערער לקטינה, באמצעות המחשב והטלפון.
כאמור, המערער הגיש ערעור על פסק הדין. במועד הדיון בערעור, המשיבה שהתה באנגליה עם בתם של הצדדים. לטענת המערער, הוא התקשה ביישום הסדרי הראייה כפי שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. זאת בעקבות אי שיתוף הפעולה מצד המשיבה.
לפיכך, בית המשפט הורה על קבלת תסקיר על מצבה של הקטינה ועל אפשרות הבטחת הסדרי הראייה באמצעים שונים, לרבות הפקדת בטוחות על ידי המשיבה. תסקיר זה התבקש מהרשות המרכזית לפי חוק אמנת האג. אולם, בפועל, הרשות המוסמכת בישראל החלה לטפל בבקשה רק לאחר עשרה חודשים מיום הגשתה. זאת למרות פניות חוזרות ונשנות מצד בית המשפט בהקשר זה.
במהלך תקופה זו, המערער הגיש תצהיר מטעמו בו פירט את כל הקשיים בהם נתקל מצד המשיבה כאשר ניסה ליישם את הסדרי הראייה עם הקטינה. על כן, בית המשפט קבע שיש לשקול אפשרות של מתן פסק דין בערעור ללא קבלת תסקיר. לבסוף, נקבע שמאחר שהעיקרון המנחה היה טובת הקטינה, הוחלט להמתין עד לקבלת התסקיר.
לבסוף, הרשות המוסמכת באנגליה החליטה לא לקבל את בקשת הרשות המוסמכת בישראל להוציא תסקיר על מצבה של הקטינה ולכן הוחלט על מתן פסק דין ללא תסקיר. במועד הדיון בנושא, המשיבה שלחה לבית המשפט מכתב בו פירטה טענותיה נגד המערער ואת רשמיה אודות מצבה של הקטינה. מנגד, המערער טען בשנית שקשייו לקיים את הסדרי הראייה נבעו מחוסר שיתוף פעולה מצד המשיבה, אשר עשתה כל שביכולתה על מנת לסכל את הקשר עם הקטינה. לדידו, מכוח עיקרון טובת הקטינה, היה על בית המשפט להורות על ביטול פסק הדין של הערכאה הדיונית.
ההחלטה בערעור
לאחר סקירת הראיות השונות, לרבות טענות הצדדים ופסק הדין הקודם שניתן בעניינם, הרכב השופטים קבע שלא היה מקום לקבל את הערעור. לשיטתם, בפסק הדין של בית משפט קמא לא נפלו פגמים שהצדיקו את ביטולו. זאת מאחר והעיקרון שהנחה את בית משפט קמא היה טובת הקטינה, ומכוחו היה ראוי למסור את המשמורת על הקטינה למשיבה, באנגליה. עם זאת, השופטים ציינו שהמשיבה הפרה את פסק הדין פעמים רבות, כאשר מנעה מהמערער לקיים את הסדרי הראייה. הפרה זו לא הוותה צידוק לביטול פסק הדין, אולם בעקבותיה הוטל על המשיבה להפקיד ערבויות לצורך ביצוע ההחלטות השיפוטיות. משכך, השופטים הורו למשיבה להפקיד 10,000 דולר בקופת בית המשפט על מנת להבטיח את ביצוע רכיבי פסק הדין.
