כאשר חברות ומפעלים גדולים מעוניינים לשכור עובדים בכירים, הם מבטיחים לאחרונים משכורת עתק. לעיתים, נדרשת ערבות לתשלום המשכורת. שכן, יש חשש שהחברה תקרוס כלכלית והעובד הבכיר יוותר ללא שכר. עם זאת, לא פעם מתעורר ויכוח באשר לתנאים בהם ניתן לממש את הערבות הנ"ל. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.

 

יש לך שאלה?

 

פורום חוזה עבודה

 

פורום זכויות עובדים

 

פורום זכויות וחובות מעסיקים

פורום גישור ובוררות

 


במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעה למימוש כתב ערבות. על פי עובדות כתב התביעה, בשנת 1993 התובע, מאמן כדורסל במקצועו, כרת עם הנתבעת, עמותה לקידום הספורט בהפועל ת"א, הסכם. במסגרתו, התובע התחייב לאמן את קבוצת הכדורסל של הפועל תל אביב בעונת 1993– 1994 ובעונה שלאחר מכן. תמורת שנת האימון הראשונה, הנתבעת התחייבה לשלם לתובע סך של 80 אלף דולר. תמורת שנת האימון השנייה, התובע עתיד היה לקבל סך של 99 אלף דולר. עובר לחתימה על ההסכם, יו"ר מרכז הפועל ניהל עם התובע משא ומתן על תנאי העסקתו כמאמן הקבוצה.

 

זמן מה לאחר כריתת החוזה, יו"ר המרכז מסר לתובע "ערבות אוטונומית בלתי מותנית". הערבות נמסרה מטעם המרכז ובמסגרתה האחרון היה ערב לחוב העמותה כלפי התובע, עד לגובה של 45 אלף דולר. בפועל, התובע אימן את קבוצת הכדורסל במהלך השנה הראשונה והחל לאמן גם בעונת המשחקים השנייה. אולם, בינואר 1995, הוא הפסיק לאמן מאחר שהנתבעת לא שילמה לו את משכורתו כפי שנקבע בהסכם. במסגרת הסכם בוררות, הנתבעת חויבה לשלם לתובע את התמורה שהגיע לו עבור עבודתו. לאחר מכן, הוגשה התביעה דנן למימוש הערבות.

 

טענות הצדדים


לטענת התובע, לפני חתימת ההסכם, יו"ר "מרכז הפועל" התחייב כלפיו שהמרכז יהיה ערב לתשלום מלוא שכרו עבור שתי עונות האימונים. בנוסף, יו"ר המרכז העניק לו ערבות אישית לתשלום השכר. לשיטת התובע, מאחר שחלק מהשכר לא שולם במועדו, היה על יו"ר המרכז והבאים בנעליו לשלם לו את הערבות שהובטחה. מנגד, הנתבעים טענו שבתנאי הסכם ההתקשרות לא נכללה ערבות אישית של מי מהם לתשלום שכרו של התובע או קיום התחייבויות דומה ולכן, לא היה ניתן לחייבם בתשלום. בנוסף, נטען שהערבות שנמסרה לתובע על ידי יו"ר המרכז הוגבלה לתנאים מסוימים ורק ביחס לעונת האימונים הראשונה.


מימוש כתב הערבות


בפתח הדיון, השופט ציין שלא הייתה מחלוקת שנכרת הסכם מחייב בין התובע לעמותה, לעניין אימון קבוצת הכדורסל בשנים מסוימות והתשלום עבור כך. באשר להסכם בין התובע ליו"ר המרכז, השופט קבע שהשניים הסכימו שערבויות המרכז יחליפו את הערבויות הבנקאיות שהובטחו על ידי העמותה הנתבעת. השופט ציין שהצדדים הגדירו במדויק מה היו תנאי ההסכם ומתי היה ניתן לבצעו. בנוסף, נפסק שסך הערבות האוטומטית הבלתי מותנית, שנמסרה לתובע בסמוך לעריכת ההסכם, תאמה לסכום הערבות שהעמותה נדרשה להביא לו. נפסק שמרכז הפועל פעל למען קיום ההסכמות בינו לבין התובע, במטרה להחליף את ערבויות העמותה שנזכרו בהסכם ההתקשרות. בנוסף, נקבע שלתובע קמה זכות לממש את הערבות עקב חוב העמותה כלפיו.

 

תוקף הערבות


משכך, השופט נדרש לדון בשאלה מה היה היקף הערבות. על פי ההסכם שנחתם בין התובע למרכז, הערבות לשכר בגין עונת האימון הראשונה הייתה בתוקף עד לסוף חודש אפריל 1994. הלכה למעשה, התובע פנה לנתבעים בדרישת תשלום החוב רק באוגוסט 1994. במועד זה, תוקף הערבות כבר פג. לפיכך, התובע לא היה זכאי לתשלום כלשהו מכוחה.


באשר לערבות בגין שכר התובע לעונת האימון השנייה, תוקפה היה אמור לפוג בתחילת מאי 1995. מאחר שפנייתו של התובע שנעשתה באוגוסט 1994, כללה גם רכיב שכר מעונת האימונים השנייה, השופט קבע שהערבות הייתה תקפה. כלומר, התובע נמצא זכאי לאכוף על מרכז הפועל את התחייבותו לערוב לחוב העמותה.


באשר לערבות האישית של יו"ר המרכז, השופט קבע שלא הוכח שהיא אכן ניתנה. כלומר, התובע לא הוכיח שיו"ר המרכז נטל על עצמו התחייבות אישית לתשלום חוב העמותה. בסופו של דבר, התביעה התקבלה בחלקה והנתבעת הראשונה, התאגדות לתרבות גופנית הפועל, חויבה לשלם לתובע סך של 69 אלף דולר כערבה לחובה של העמותה.