בקשת פקיד שומה לעיין מחדש בהחלטתו של בית המשפט ולבטלה

כלל, רשות שלטונית מחויבת לפעול על פי כללי המנהל התקין, וללא משוא פנים. בנוסף, לאזרחים יש זכות לעיין בהחלטות הרשות הציבורית, כל עוד לא מדובר בהחלטות מסווגות, ואף להעביר ביקורת על פעולות שננקטו. כאשר רשות שלטונית פועלת שלא על פי כללים אלו, ניתן לתקוף פעילותה בבית המשפט. בפסק הדין הבא ניתן לראות דוגמא ליישום עקרונות אלו.

רקע
במקרה דנן, המשיב – פקיד שומה חדרה, הגיש בקשה לעיון מחדש בהחלטת בית המשפט שניתנה בנושא של מיסוי הקצאת אופציות. בהחלטה הקודמת, השופט הורה למשיב להגיש תצהיר שפירט את ההסדרים אליהם הגיע עם עובדי חברה, שהמערערים נמנו עליה. הסדרים אלו היו בקשר למימוש אופציות של מניות החברה, החל משנת 1998 ועד לשנת 2002. בשנה זו, תשלום המס היה נמוך מהמס השולי לגבי אותו נישום. למעשה, המשיב ביקש לבטל את ההחלטה. לחלופין, המשיב עתר לצמצום ההחלטה כך שתוחל אך ורק לגבי חלק מהאופציות שהוענקו לעובדים בשנות המס המדוברות.

מנגד, המערערים התנגדו לבקשה והדגישו את העובדה שרשות המיסים הינה ציבורית. כלומר, למערערים הוקנתה זכות עיון בהחלטות הרשות, אשר נדרשה לגלות את דרך פעילותה ברבים, במיוחד מאחר והיה מדובר בגביית מס. בנוסף, המערערים טענו ששיעור המס בו הם חויבו היה צריך להיקבע באופן שווה ביחס למקרים דומים. כלומר, ביחס לנישומים אחרים. על כן, המערערים היו זכאים לקבל מידע על הסדרים אחרים ולהשוותם למקרה זה. מאחר והמידע כולו היה מצוי בידי המשיב, היה עליו לחשוף אותו במלואו.

דיון ומסקנות

לאחר שמיעת טענות הצדדים, השופטת קבעה שלא היה מקום לשנות את ההחלטה שניתנה מכמה טעמים. ראשית, השופטת דחתה את בקשת המשיב לעיון חוזר בהחלטה, ולו מן הטעם שהליך כזה לא קיים בסדר הדין האזרחי, וגם לא בסדר דין מחייב של ערעור מס. יתרה מזאת, נקבע שלו היה מדובר בהחלטת ביניים, יתכן והמשיב היה יכול להגיש בקשתו, אך לא על דרך של עיון חוזר. כלומר, משניתנה ההחלטה כפי שניתנה, לא היה מקום שבית המשפט יחזור ויעיין בה.

שנית, נפסק שלא הייתה כל הצדקה לשנות את ההחלטה. בעניין זה, היה מדובר בהסדר על דרך הפשרה. הסדר מסוג זה יכול שיתקבל רק בעניינים אזרחיים. יש לציין שגם מחלוקת הנוגעת לחיובי מס הוכרה כעניין אזרחי אותו ניתן לפתור על דרך הפשרה. השופטת קבעה שלאור מתן פסק דין על דרך הפשרה, הרי שחובת הגילוי קמה במלוא היקפה, כל עוד לא הייתה פגיעה בטענות חיסיון של נישומים אחרים.

לבסוף, השופטת פסקה שהיה מקום לחייב את המשיב להציג את כלל הנתונים לבית המשפט. זאת מכוח חובת הגילוי ומבלי לפגוע בחיסיון נישומים אחרים, ככל שהוא היה קיים. במקביל, היה מקום להבהיר מדוע הרשות נמנעה מיישום ההסדר הנטען על המערערים. על מנת לעשות זאת, המשיב התבקש להביא את כלל הנתונים העובדתיים, על דרך פירוט כללי, לרבות נתונים שנגעו לאופן הקצאת האופציות והמניות במקרים דומים; התנאים לתחולתו של הסדר הפשרה והסיבות שעמדו בבסיס קבלת ההחלטה להגיע להסדר. כלומר, המשיב חויב להניח את התשתית בפני המערערים ובפני בית המשפט. בסופו של דבר, הבקשה לשינוי החלטה נדחתה והמשיב חויב למלא את הצו.