צו מניעה זמני כנגד פיטורי עובד עירייה

פיטורים שלא כדין מזכים בדרך כלל את המפוטר בפיצויים ולא בסעד של ביטול הפיטורים. למרות זאת, לכלל הזה יש חריג בעיקר בכל הנוגע לעובדים בשירות הציבורי. כפי שנראה להלן, כאשר מדובר בפיטורים ברשות ציבורית, בתי המשפט נכונים לעיתים לתת סעד של ביטול הפיטורים. ההחלטה במקרה זה עוסקת בבקשה למתן צו מניעה זמני שיורה על עיכוב הפיטורים של המבקשת עד להכרעה בתביעה העיקרית. המבקשת בבקשה זו הינה עובדת עיריית יהוד-נוה מונסון אשר פוטרה, לטענתה, שלא כדין.

יש לכם שאלה?

פורום זכויות נשים בעבודה

פורום זכויות מעסיקים

פורום חוזה עבודה

העובדת במקרה דנן הועסקה בעיריית יהוד-נווה מונסון כמנהלת הרכש בעירייה. ביום 12.12.05 הודיעו למבקשת כי מנכ"ל העירייה החליט לנייד אותה לתפקיד אחר. בעקבות התנגדותה, הגישה העובדת בקשת צד בהסכם קיבוצי על מנת למנוע את ניודה. הצדדים לסכסוך הגיעו להסכמה כי הניוד יבוטל עד לקבלת החלטה חדשה בעניינה.

לאחר התרחשות זו, העירייה פרסמה מכרז לתפקיד מנהל יחידת הרכש. למכרז נגשו המבקשת ואדם נוסף. ועדת המכרזים קבעה כי המבקשת תישלח לבדיקת אישיות, ואילו המבקשת מצידה סירבה לעבור בדיקה זו. בעקבות סירובה, הושעתה האחרונה מעבודתה ולאחר זמן מסוים היא זומנה לשימוע בפני ועדת הפיטורים. לאחר השימוע, הודע למבקשת כי היא מפוטרת. עם קבלת הודעת הפיטורים, הגישה המבקשת את התובענה העיקרית למניעת פיטוריה. בצד התביעה העיקרית, הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני.

טענות הצדדים

המבקשת טענה כי העירייה ומנכ"ל העירייה גמרו אומר לפטר אותה בגין תלונות אשר הוגשו על ידה בקשר להתנהלות לא תקינה בתוך העירייה. לטענתה, מאז שהיא הגישה את התלונות המדוברות, היא סבלה מהתנכלויות חוזרות ונשנות ומהאשמות חסרות בסיס. כמו כן, הוסיפה המבקשת, תפקידים רבים בעירייה אוישו על ידי אנשים שהתמנו שלא באמצעות מכרז ולא עברו בדיקות אישיות, ואילו במקרה שלה, העירייה "ניסתה לגרום בכל דרך לעזיבתה". המשיבים, שהם העירייה, מנכ"ל העירייה ואישים נוספים, טענו כי בעקבות התוכנית הכלכלית להבראת כלכלת ישראל, אוחדו הרשויות המקומיות. אי לכך, טענו המשיבים, כיום יש צורך בעריכת מכרז לשם איוש תפקיד זה.

החלטת בית הדין לעבודה

בית הדין לעבודה ציין כי הטענה היחידה לה טענו המשיבים הייתה כי איחוד הרשויות חייב אותם לערוך מכרז לתפקיד אותו ממלאת המבקשת מזה שש שנים. בפסק הדין נכתב כי מדובר לכאורה בטיעון משכנע, אך לאחר העיון בראיות, נראה היה כי לא התקיים כל קשר בין חובת המכרזים וחוק האיחוד של הרשויות המקומיות. השופטים ציינו כי גם בעת קבלתה של המבקשת לתפקיד לפני שש שנים, העירייה הייתה אמורה לעשות מכרז אך לא עשתה זאת. בנוסף, בית הדין ציין כי נראה ש"חלק ניכר מעובדי העירייה הבכירים לא מונו במסגרת מכרז כלל".

בית הדין הוסיף כי גם אם נערך מכרז והמבקשת לא זכתה בו, אין זה אומר שהעירייה יכולה לפטר אותה. יתר על כן, לבית הדין היה ספק רב אם המועמד השני שזכה במכרז עמד בתנאי הסף שנקבעו במכרז. התוצאה הייתה שדין המכרז להתבטל. 

"מובן כי כל המחלוקות בין הצדדים יתבררו בתובענה העיקרית אבל לעת עתה, נראה כי יש מקום להוציא צו מניעה שימנע את פיטוריה של המבקשת", נכתב בפסק הדין. למרות זאת, בית הדין קבע כי היה צריך לבדוק האם בסופו של ההליך הוא יהיה מוסמך לחייב את העירייה להמשיך ולהעסיק את המבקשת, או שמא הסעד לו תהיה זכאית יכול להסתכם בפיצויים בלבד. דהיינו, האם היה מקום לצו המניעה כאמור גם בשלב הנוכחי.

סעד האכיפה ביחסי עובד מעביד

הלכה פסוקה היא כי סעד האכיפה בענייני עבודה הינו חריג, ובדרך כלל הסעד העיקרי הינו פיצויים. למרות זאת, נראה שהמגמה בפסיקה הינה שיש לפעמים נסיבות בהן צריך לצמצם את הכלל ובמקרים בהם העובד מפוטר בניגוד להוראות הדין, וזאת בעיקר במגזר הציבורי, יש מקום לאפשר את סעד האכיפה.

יש הבדל משמעותי בין המגזר הציבורי למגזר הפרטי, שכן אין דין רשות ציבורית כדין גוף פרטי שחופשי הרבה יותר לקבוע פיטורים כאשר הוא מעוניין בכך (כמובן בכפוף לפיצויים). ההלכה הפסוקה מורה כי אין להשלים עם פיטורים שלא כדין במגזר הציבורי, וזאת בעיקר כאשר הפיטורים נערכים על רקע של שיקולים זרים, אפליה וניגודי אינטרסים. לכן, בית הדין רשאי להכריז על הפיטורים כבטלים.

לסיכום, בית המשפט נעתר לבקשת המבקשת ומעניק צו מניעה שימנע באופן זמני את פיטוריה, וזאת עד להכרעה בתובענה העיקרית.