תביעה להחזר הלוואה בתוך המשפחה

יחסי משפחה מאופיינים בדרך כלל בנתינה וקרבה. עם זאת, לעיתים, אירוע מסוים יכול לשנות את הלך הרוח בין הצדדים. לדוגמא, במקרה דנן, אדם (התובע) משך שיק לטובת כלתו לשעבר (הנתבעת) על סך 200,000 ₪. הנתבעת הייתה נשואה לבנו של התובע בזמן משיכת השיק. בין הצדדים לא הייתה מחלוקת כי המטרה בנתינת השיק הייתה לסייע לאישה, עורכת דין במקצועה, לעזוב את משרד עורכי הדין בו עבדה ולפרוש לעבודה כעצמאית ביחד עם שותפים אחרים.

יש לכם שאלה?

פורום הסכם גירושין

פורום הסכם ממון

פורום חלוקת רכוש

פורום בית המשפט לענייני משפחה

עם זאת, חודשיים לאחר מתן השיק, בית המשפט לענייני משפחה אישר הסכם גירושין בין האישה לבעלה. כשלושה חודשים לאחר מכן, הגיש התובע את התביעה ובה טען כי השיק שניתן היה הלוואה אותה הנתבעת מסרבת להחזיר. האם מדובר במתנה שניתנה לכלה מחמה, או שמא עסקינן בהלוואה שיש להחזיר?

טענות הצדדים

התובע טען כי כלתו לשעבר פנתה אליו לקבל הלוואה של 100,000 דולר, אבל הוא הסכים להלוות 50,000 דולר בלבד תוך שהוא מבקש כי ההלוואה תהיה צמודה לדולר ותוחזר תוך שנה. הנתבעת, מצידה, טענה כי היא פנתה לסיוע כספי ואילו התובע אמר לה כי "אין לך מה להרגיש לא נעים, אם לא אלי, אל מי תפני... את יודעת שאת כמו הבת שלי". לטענתה, לאחר שהתובע הציע לה 50,000 דולר היא שאלה אותו מתי להחזיר את הסכום ושאלתה נתקלה בתגובה של "אני דיברתי איתך על להחזיר? קחי ותצליחי, רק אני מבקש שלא האחות ולא האמא (של הבעל) ידעו מכך".

הדברים האלו התפרשו על ידי הנתבעת כהסכמה לתת מתנה. בעלה לשעבר של הנתבעת, אשר צורף לתביעה כצד ג', תמך בגרסת אביו וטען כי הסכום שניתן להם היה הלוואה. לטענת בעלה לשעבר, הסכום חולק כך שהנתבעת לקחה 165,000 דולר לצורך הקמת משרדה ואילו שאר הסכום נלקח לכיסוי יתרות החובה בחשבונם המשותף.

על מי מוטל נטל ההוכחה?

כאשר אדם תובע את חברו להשבת כספים, מוטל עליו הנטל להוכיח את עצם הנתינה. לאחר שהוכיח התובע כי נתן כסף לרעהו, עומדת לו החזקה כי בדרך כלל לא ניתן כסף על דרך המתנה. לאחר שהנתבע מודה בקבלת הדבר, וטוען כי הסכום ניתן במתנה, עדיין ממשיכה לפעול החזקה שטוענת כי דבר לא ניתן חינם, ולכן הנתבע צריך להוכיח כי הדבר אכן ניתן במתנה.

למרות זאת, כאשר שוררים בין הצדדים יחסי קרבה ראשונה, ויחסים אלו מאופיינים בתמיכה כלכלית והענקה, הרי שהדברים מקבלים משמעות שונה. בית המשפט ציין כי במקרים כגון דא, קמה "חזקה הפוכה". על פי חזקה הפוכה זו, הורים מעניקים לילדיהם מתנות כספיות ואחרות, ולאחר שהם מתחתנים, בדרך כלל, הופך גם בן זוגם לחלק מהמשפחה.

במקרה הנוכחי, כדי לקבוע על מי מוטל נטל הראיה, בית המשפט ציין כי היה צריך לבחון ארבע דברים:

• האם מערכת היחסים בין התובע והנתבעת כללה הענקת מתנות וסיוע?
• מי קיבל את הסכום?האם הנתבעת לבדה או בני הזוג יחד?
• האם בני הזוג השתמשו בכספים באופן משותף?
• מה כללה מערכת היחסים בין התובע לנתבעת?

החלטת בית המשפט

בית המשפט קבע כי מערכת היחסים בין הצדדים הייתה מאופיינת בנתינת מתנות ללא תמורה כלל. דהיינו, התובע נהג להעניק מתנות לילדיו ואף לדאוג לרווחתם של בני הזוג יחד. התובע העיד בעצמו כי "כשהם (הזוג) היו צריכים מתנות, אז הם קיבלו מתנות. לדוגמא, חודשיים לפני כן נולדה להם הבת ואני באתי והצעתי להם מתנה לעשות בריתה. הבאתי להם 16,000 ₪, אני הצעתי, אני באתי ונתתי".

בנו של התובע מסר כי השיק לא ניתן לתובעת באופן ישיר אלא שהוא בעצמו קיבל אותו. כמו כן, הוא אמר כי "אני יודע שאנחנו קיבלנו את זה כבני זוג". יתר על כן, נראה מהעדויות כי כל אחד מהעדים שתומך בגרסת התובע אינו יודע בדיוק מתי הם הסכימו על החזר ההלוואה. גם טענתו של התובע כי ההלוואה ניתנה לשנה אינה יכולה לעמוד שכן זה שינה את עדותו בפני בית המשפט. בית המשפט התייחס גם לטענת התובע כי בזמן שהנתבעת קיבלה את השיק, היא כבר ידעה שהיא תיפרד מבנו. מהעדויות עולה כי לאחר שהשיק ניתן, התגלה כי בנו, בן זוגה של הנתבעת, ביצע מעשים מחרידים אשר בגינם הועמד אף לדין פלילי, וזו הייתה הסיבה לפרידתם של בני הזוג.

לסיכום, על פי ניתוח העדויות בית המשפט מגיע למסקנה כי הסכום ניתן במתנה ולא כהלוואה. התביעה נדחתה אך זאת ללא צו להוצאות בהתחשב בנסיבות העניין.