ברשת האינטרנט ניתן למצוא מידע על כל נושא שאפשר להעלות על הדעת, ולהגיב בכל עניין, כחלק מחופש הביטוי. היתרון המרכזי בתגובות אלו הוא האנונימיות שבהן שמאפשרת את מימוש חופש הביטוי ללא חשש. אולם, בשנים האחרונות החלו להישמע קולות הקוראים להגביל את גבולות חופש הביטוי באינטרנט ואף להורות על חשיפת פרטי גולש אשר סטה מהגבולות הראויים. כלומר, לחשוף זהות של גולש שפרסם אמירה שעלתה לכדי הסתה לביצוע עבירה, לשון הרע וכד'. דוגמא לבקשה זו ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
במקרה זה, הוגשה לבית המשפט בקשה לחשוף זהות של גולש באינטרנט. על פי עובדות כתב הבקשה, המבקש היה מועמד לראשות עיריית קריית אונו. המשיבה ניהלה את אינטרנט בו הופעל פורום של תושבי קריית אונו. במסגרת הפורום, אחד מהגולשים העלה טענות שונות נגד המבקש בעניין פועלו הציבורי והפוליטי, לרבות האשמות של בנייה ללא היתר כחוק.
רקע
לטענת המבקש, דבריו של הגולש הוו לשון הרע נגדו והוא ביקש להגיש תביעה בגין עילה זו נגד מפרסם. לשם כך, בית המשפט התבקש להורות על חשיפת זהות הגולש על ידי מפעילת אתר האינטרנט. לדידו, הפרסומים היו זדוניים ומגמתיים ומאחר שהיה מדובר באיש ציבור שהתמודד על משרה ציבורית, הייתה חשיבות יתרה לחשיפת זהות הגולש. לטענת התובע, מקרהו שלו עמד בקריטריונים שנקבעו בפסיקה לחשיפת זהות הגולש.
מנגד, המשיבה טענה שלא היה מקום להתערבות שיפוטית ברשת האינטרנט. היא הדגישה את האינטרס הציבורי שבחשיבות חופש הביטוי ותרומת האנונימיות שבאינטרנט לכבוד האדם ולדמוקרטיה. לשיטתה, דווקא במקרים בהם הביקורת מכוונת כלפי איש ציבור, האנונימיות מקבלת חשיבות יתרה. לטענת המשיבה, מקרה זה לא עמד בקריטריונים יציר הפסיקה לחשיפת זהות הגולש.
האיזון הראוי בין חופש הביטוי ללשון הרע
בפתח הדיון, השופטת ציינה שלא היה מדובר במקרה הראשון שהגיע לבית המשפט במטרה לחשוף את זהות גולש באתר על מנת להגיש נגדו תביעה. במקרי העבר, נקבעו קריטריונים לחשיפת זהות גולש האתר. על פי המבחן הצר שנקבע בפסק דין פלונית, במסגרת האיזון הראוי בין חופש הביטוי ללשון הרע יש לגלות את פרטי הגולש רק במקרים בהם עשויה לקום אחריות פלילית עקב האמירה. לעומת זאת, המבחן הרחב שנקבע בפסק דין מור קובע שלצורך מתן צו גילוי פרטי הגולש, על המבקש להוכיח "דבר מה נוסף".
כלומר, המבקש נדרש להוכיח את תום ליבו בעת הגשת התביעה, סיכוי זכייתו, עוצמת הביטוי הפוגעני, אופן והיקף הפרסום ועוד. בפרשת מור נקבע שמקום בו המבקש הינו איש ציבור והאמירה נגדו הייתה פוליטית, בית המשפט יטה שלא לחשוף את זהות הגולש. זאת לאור חשיבותה של זכות הציבור לדעת פרטים על איש הציבור. השופטת פסקה שהיה טעם של ממש בהחמרת התנאים לחשיפת זהות הגולש כאשר היה מדובר על איש ציבור, כמו במקרה דנן. שכן, היה חשש שבמידה שבית המשפט יטה לחשוף בקלות את זהות הגולש שפרסם מידע כנגד איש ציבור, אנשים ימנעו מחשיפת שחיתויות ולא ישתתפו בשיח הציבורי הדמוקרטי. כלומר, היה חשש מפני אפקט מצנן.
לא זו אף זו, השופטת קבעה שבמקרה דנן, הפרסום לא היה פוגע במיוחד והתייחס לאירוע מסוים, במסגרת פורום רלוונטי. יתרה מזאת, מספרם של הפרסומים היה מועט, הם לא נמשכו לאורך זמן וצוין במפורש שהיה מדובר בחשדות לכאורה. בנוסף, הפרסומים לא עלו לכדי עבירה פלילית שהצדיקה את חשיפתם. כלומר, המבחנים שנקבעו בפסיקה לא התקיימו במקרה דנן, לקביעת השופטת.
השופטת הדגישה שדווקא משום שהמבקש היה איש ציבור, היה עליו להכיר בחשיבות חופש הביטוי ולהעדיפה על פני חשיפת פרטי הגולש. זאת ועוד, במקרה זה מנהל הפורום המשיב הסיר מיוזמתו את הפרסומים לגביהם המבקש טען שהם הווו לשון הרע. כלומר, המשיבה הייתה מודעת לצורך באיזון ולחשש מפני התערבות משפטית רבה ברשת. בסופו של דבר, הבקשה נדחתה.
.jpg)
