לעיתים, שינוי במעמדו של העובד גורר שינוי בשכרו. השינוי יכול להיות חיובי, כאשר העובד מקודם בדרגה וזוכה להטבות שכר נוספות, או שלילי. זאת כאשר היקף העבודה של העובד מצטמצם ולפיכך, גם שכרו. כאשר השינוי הינו חיובי, ישנם מקרים בהם העובדים כלל לא מודעים לזכויותיהם החדשות והם מגלים על כך בדיעבד. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעה למתן סעד הצהרתי וחיוב הנתבעת (המעסיקה) בתשלום כספים. על פי עובדות כתב התביעה, התובע החל לעבוד עבור הנתבעת ביום 01.03.85. הוא הועסק כמסיק דוודים ולאחר מכן כמנהל אחראי בתחום. במהלך תקופת העבודה, התובע היה זכאי לתוספת שכר של 5 כונניות מתוגמלות בחודש. לאחר שמונה למנהל אחראי של חדר הדוודים, הוא היה זכאי לתוספת של 9 כונניות מתוגמלות בחודש.
למרות זאת, הוא המשיך לקבל תוספת של 5 כונניות מתוגמלות בחודש בלבד. במהלך שנת 2002, הוא פנה לנתבעת ודרש לקבל תשלום גם עבור הכונניות הנוספות, לרבות תשלום רטרואקטיבי מיום קידומו. הנתבעת הסכימה לשלם לתובע עבור 9 כונניות בחודש, אך דחתה את דרישת התשלום הרטרואקטיבי. אז, התובע פנה לבית הדין לעבודה בתביעה דנן.
טיעוני הצדדים
לטענת התובע, כאשר הוא קודם למנהל אחראי, הוא לא היה מודע למכסת הכונניות שנקבעה לתפקיד על ידי משרד הבריאות. לדידו, רק בשנת 2002 הוא גילה על כך ולכן פנה לנתבעת בבקשה לתשלום הנוסף. בנוסף, התובע טען שהיה על הנתבעת ליידע אותו באשר לשינוי בתנאי העסקתו ולגמול שהגיע לו בגין 9 כונניות בחודש במקום 5. לא זו אף זו, לאחר שהתובע פנה לנתבעת וסירב לוותר על דרישתו לקבל את התגמול עבור חודשי העבר, האחרונה חזרה בה מהסכמתה לשלם לו כספים בגין כונניות העתיד. אי לכך, נטען, הנתבעת פעלה בחוסר תום לב.
מנגד, הנתבעת טענה שלמרות השינוי בהגדרת תפקידו של התובע, הוא המשיך לעבוד כפועל מקצועי לכל דבר ועניין. כלומר, מהות עבודתו לא השתנתה. יתרה מזאת, במעמד המינוי, נציגי הנתבעת הבהירו לתובע מה היו ההטבות שנלוו לתפקיד והן לא כללו תגמולים עבור כונניות. זאת ועוד, נטען כי ההבטחות שניתנו לתובע לעניין הגדלת מכסות הכונניות והתשלום בגינן ניתנו ללא סמכות ולכן הן לא חייבו את הנתבעת. ברי, שהתובע לא היה זכאי לתמורה רטרואקטיבית בגין כונניות.
דיון והחלטה - התובע היה זכאי לתוספות שכר
הרכב השופטים שדן בנושא קבע שעם קבלת התפקיד החדש, השתנה היקף עבודתו של התובע, אחריותו ובכירותו. בנוסף, נקבע שמינוי התובע לתפקיד החדש אושר על ידי הנתבעת ומנהליה על בסיס המלצות של גורמים מוסמכים. לכן, מאחר שהמינוי נעשה כדין ובפועל היה שינוי משמעותי בעבודת התובע, הרי שהאחרון היה זכאי לכל התוספות שהיו צמודות לתפקיד החדש לו מונה - מנהל עבודה א'. לאור האמור לעיל, השופטים קבעו שהתובע היה זכאי לפסק דין הצהרתי לפיו הוא היה במעמד של מנהל עבודה א' החל מיום קידומו בשנת 1999 ועד לפרישתו. לכן, הוא נמצא זכאי לתוספת של 9 כונניות חודשיות.
אולם, נקבע כי התובע לא היה זכאי לתשלום עבור כונניות אלו בגין חודשי העבר, טרם הפנייה לנתבעת בשנת 2002. השופטים קבעו שהתובע היה מודע לזכאותו לגמול זה עוד טרם מועד זה, בניגוד לטענתו. שכן, מספר הכונניות שהוקצה לכל תפקיד פורסם בנהלי משרד הבריאות שהיו מוכרים לתובע. בנוסף, גם קודמו של האחרון קיבל תוספת של 4 כונניות מתוגמלות בחודש. לא זו אף זו, בעת המינוי לתפקיד, התובע הסכים מפורשות לוותר על התוספת בתמורה לקידום. לדעת השופטים, מאחר שהתובע לא מחה על אי תשלום התוספת לה היה זכאי במשך תקופה ארוכה, למרות שהיה מודע לזכויותיו, לא היה לו להלין אלא על עצמו וניתן היה לראות בו כמי שויתר על כך מרצון. על כן, התביעה לתשלום הפרשי התגמולים בגין מכסת הכונניות מיום המינוי ועד שנת 2003, נדחתה.
אולם, התובע נמצא זכאי לתשלום הפרשים אלו לאחר פנייתו לנתבעת בשנת 2002. שכן, במועד הפנייה הנתבעת הסכימה לשלם את התגמולים הנוספים אך חזרה בה בשל דרישת התובע לקבל תשלום רטרואקטיבי. השופטים קבעו שחזרה זו הייתה נגועה בחוסר תום לב ולא היה ניתן לקבלה. בנוסף, פניית התובע בעניין זה עלתה לכדי הבעת רצון ונכונות לבצע כונניות נוספות. אולם, הלכה למעשה, ביצוען נמנע מהתובע עקב התנהגות הנתבעת. לכן, האחרונה חויבה לשלם לתובע תגמולים עבור 4 כונניות נוספות בחודש החל משנת 2003 ועד למועד פרישתו.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
