כאשר אדם עובד כשכיר אצל חברה, תאגיד או כל גוף אחר, לרבות משרד ממשלתי, הוא חשוף לאפשרות שאופי עבודתו והיקפה ישתנו. שינוי זה נתון לשיקול דעתו של המעביד, אשר אחראי על הצד הניהולי של העסק ועניינו הוא טובתו הכוללת. לעיתים, בעת שינוי זה, משתנה שכרו של העובד. לחלופין, ייתכן כי המעביד מבטיח לעובד שלא לשנות את תנאי השכר, למרות הפגיעה בהיקף עבודתו. דוגמא למקרה בו ניתנה הבטחה זו, אך היא הופרה על ידי המעסיק, ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעה נגד משרד החינוך ועיריית תל אביב יפו. על פי עובדות כתב התביעה, התובעת עבדה כגננת למעלה מעשרים שנה. היא שימשה כגננת קבועה והועסקה על ידי משרד החינוך בגני עיריית תל אביב. במהלך אוגוסט 2002, נמסר לתובעת שהחל מהראשון לספטמבר של אותה שנה, היא תועסק כגננת משלימה. כלומר, היא נדרשה למלא את מקומן של גננות קבועות בימי החופש שלהן, בארבעה גנים שונים בתל אביב. בשל כך, התובעת הגישה לבית המשפט תביעה בטענה שזכויותיה כעובדת קבועה נפגעו. במסגרת התביעה, היא דרשה לשוב לתפקידה הקודם ולקבל את תנאי השכר הקודמים. התביעה הוגשה נגד משרד החינוך ועיריית תל אביב יפו.
טיעוני הצדדים
לטענת התובעת, היא ניהלה בהצלחה אחד מגני העיר במשך שש שנים, החל משנת 1995 ועד לשנת 2001. בסוף שנה זו, מנהל מחוז תל אביב במשרד החינוך הודיע לה כי הגן עתיד להיסגר בשנה הבאה עקב סירוב הורים לרשום את ילדיהם למקום. לטענת התובעת, סירוב זה נבע מהתנגדות הורי ילדי הגן לאורח חייה הדתי והוא לא התבסס על טענות ממשיות. לטענתה, היא ידעה שהגן לא עתיד להיסגר. למרות זאת, התובעת הסכימה לעבור גן והגיעה למקום חדש.
אולם, גם במקום זה חלק מהורי הילדים הביעו התנגדות לאורח חייה הדתי והחלו להתגלע חיכוכים בין כל הצדדים, לרבות עובדים נוספים בגן. בעקבות זאת, העירייה החליטה להציב את התובעת כגננת מחליפה בשנת הלימודים 2002-2003. לטענת התובעת, העירייה הבטיחה לה שלמרות השינוי במעמדה, היא תמשיך ליהנות מתנאי עבודה זהים. אולם, לא כך היה הדבר בפועל. לטענת התובעת, היא הופלתה על ידי משרד החינוך והעירייה עקב אורח חייה הדתי והשקפת עולמה.
לדידה, הפליה זו לא הייתה כדין ובמסגרתה, הופרה זכות הטיעון של התובעת. עוד נטען כי צורת העסקתה כגננת משלימה פגעה ביכולתה ללמוד לימודי תואר שני ובשכרה. לכן, בית המשפט התבקש להורות לנתבעים להשיב את התובעת לתפקידה הקודם ולשלם את פערי השכר שנגרמו לה עקב העסקתה כגננת מחליפה. כמו כן, התובעת תבעה פיצוי בסך 50 אלף ₪ בגין הפגיעה בכבודה ושמה הטוב ופיצוי בסך 171 אלף ₪ עקב הפרת חוזה העבודה.
מנגד, משרד החינוך טען שמינוי התובעת כגננת קבועה או משלימה היה נתון לשיקול דעתו כמעביד, כאשר מטרתו הראשונית הייתה ניהול תקין של הגן וטובתו. נטען כי לתובעת הוענקו מספר הזדמנויות להוכיח את עצמה בניהול גן, אך היא כשלה בהן ותפקדה באופן לקוי מול גורמים שונים. לכן, החלטת המשרד להציבה כגננת משלימה הייתה סבירה ואיזנה בין הצרכים השונים. הודגש שאמונתה הדתית של התובעת לא הייתה הגורם להעברתה מגן אחד לשני וטענותיה של האחרונה לעניין הפלייתה היו מחוסרות בסיס. לבסוף, משרד החינוך הסכים לשלם לתובעת שכר בהיקף של 100% משרה, למרות ששעות עבודתה היו נמוכות מכך.
לטענת העירייה, התביעה כלל לא הצביעה על עילת תביעה נגדה מאחר שבין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד מעביד בתקופה הרלוונטית. לכן, בית המשפט התבקש למחוק על הסף את התביעה נגד העירייה. לגופו של עניין נטען כי העירייה לא סייעה בסילוק או הרחקת התובעת מגני הילדים וההחלטה לשבצה כגננת משלימה הייתה של משרד החינוך בלבד. החלטה זו התבססה על תפקודה הלקוי של התובעת ולא בשל אורח חייה הדתי, כטענתה.
דיון והחלטה - החלטתה של המדינה להעביר את הגננת הייתה סבירה
לאחר עיון בטענות הצדדים, השופטת קבעה שהחלטת משרד החינוך להעביר את התובעת לתפקיד של גננת משלימה הייתה סבירה. שכן, התובעת לא הצליחה להתמודד עם ניהול גן בצורה טובה, הסתכסכה עם יתר עובדי הגן ואף עם חלק מהורי הילדים. לאור העובדה שטובת הילדים והגן עצמו הייתה עדיפה על פני שיקולי הנוחות של הגננת, נקבע כי החלטת משרד החינוך הייתה סבירה ולא היה מקום להתערב בה.
עם זאת, נפסק כי לא היה מקום לבצע שינוי בשכרה של התובעת לאור התחייבות משרד החינוך שלא לפגוע ולשנות את תנאי העסקתה. השופטת קבעה כי מאחר והתחייבות זו ניתנה בכתב, היא חייבה את המשרד והוא לא היה רשאי להתנער ממנה תוך כדי פגיעה בתנאי השכר של התובעת. לפיכך, משרד החינוך חויב להשיב לתובעת את הסכומים שהופחתו משכרה בעקבות שינוי תנאי העסקתה. באשר לתביעה נגד עיריית תל אביב, השופטת קבעה שהתובעת לא הציגה עילת תביעה נגד העירייה ולכן התביעה נגדה נדחתה.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
